אימוץ הוואנז בוגר הוא הזדמנות נדירה לקבל כלב אינטליגנטי, מתוק ונאמן שכבר עבר את שלב הגורים מלא האנרגיה והכאוס. במקום התמודדות עם לעיסות, חינוך לצרכים וחוסר שינה – אתם זוכים בכלב יציב, בוגר רגשית ומחובר לבני אדם.
אני מודה, בכל שנותיי כאדם שמעלה כלבים לאומנה, ראיתי שוב ושוב כמה כלבי הוואנז בוגרים – בין אם ננטשו, הוסגרו או חולצו – מופתעים, עצובים, אבל במהירות הופכים לאוצר למשפחות החדשות שלהם. מדובר בגזע שקל מאוד להתחבר אליו: הם מלאי חן, חברותיים, מסתדרים היטב עם ילדים, ורבים מהם כבר מחונכים לחיים בבית.
הוואנז הוא גזע קובני עתיק, פעם בן לוויה נאמן לאצולה ולבורגנות בהוואנה. כלב קטן, פרוותי, בדרך כלל במשקל של 4–7 ק"ג, ובעל מראה מתוק כל כך שהוא כמעט קריקטורה של כלב צעצוע. אבל מתחת לפרווה הארוכה והמתנפנפת (שלא משירה שיער!) מסתתר לב ענק ואופי מלא שמחת חיים.
כמגדל ומאלף בכיר, אני יכול לומר שהוואנזים בוגרים הם לרוב "כלבים מוכנים" – כלבים שיודעים הרבה יותר ממה שנראה לעין. בייחוד אם הם באים מבית קודם. הם מבינים מילים, מבינים מבטים, והקשר הרגשי שהם מפתחים עם המאמצים החדשים הוא כמעט מיידי. ולמרות זאת, יש כמובן אתגרים וחשוב להכיר אותם מראש.
למה לאמץ הוואנז בוגר ולא גור?
האמת היא – גורים זה מתוק, אבל לפעמים גם סיוט. חינוך לצרכים, נשיכות משחק, פרידות ראשונות – אלו תקופות שדורשות סבלנות שלא לכולם יש בזמן אמת. לעומת זאת, הוואנז בוגר כבר עבר את כל זה. ברוב המקרים הוא מחונך לבית, יודע ללכת עם רצועה ואוהב להיות בקרבת אנשים.
היו אצלי בעבר זוג מבוגרים שאימצו את "פינגו", הוואנז בן ה-5 שננטש בגלל בעלים שעבר לבית אבות. תוך שלושה ימים הוא כבר ידע בדיוק איפה כדור המשחק שלו מונח, נהג לשכב לרגלי בעל הבית בזמן צפייה בטלוויזיה ואפילו התרגל לשגרה של שתייה מכוס (!) לפי הרגל שאימץ בבית הקודם. הם סיפרו לי שמבחינתם – זו האימוץ המושלם.
מעבר לכך, גיל הבגרות אצל הוואנז משמר את הצדדים החיוביים של הגזע: הוא עדיין אנרגטי ונמרץ, אבל פחות היפר. הוא מתקשר היטב עם אנשים חדשים כיוון שזה גזע שנברא לצורך לוויה ומשפחתיות. בגורים, תכונות אלו עדיין מתפתחות – בבוגר הן כבר מובנות באופי.
והנה נתון מעניין: לפי נתוני עמותות rescue בארה"ב, כלבי הוואנז בוגרים שמאומצים – שומרים על ביתם החדש בכ-85% מהמקרים לאורך יותר מ-3 שנים, שיעור גבוה במיוחד בקרב כלבים לא גזעיים. כלומר – כשהחיבור מוצלח, הוא מחזיק לאורך זמן.
אתגרים שעלולים לצוץ באימוץ הוואנז בוגר
עם כל הקסם שבעולם – לא כל הוואנז בוגר מגיע בפורמט מושלם. לעיתים יש מטען רגשי, פחדים, או הרגלים שפיתח לאורך השנים בבית אחר או ברחוב. כאן נכנס תהליך של הסתגלות, שדורש הרבה חמלה, עקביות וסבלנות.
פגשתי פעם כלבה בשם "לולי", בת 6, שהגיעה לאחר חודשים ברחוב. בפעמים הראשונות ניסתה לברוח מכל קול חד – אפילו פתיחה של בקבוק מים הקפיצה אותה. עם חשיפה הדרגתית, טיולים שקטים, חיזוקים חיוביים והרבה אהבה – היא הפכה לקשובה, רגועה ומלאת אמון.
בעיה נפוצה נוספת היא צל של חרדת נטישה, במיוחד אם הכלב נזנח. הוואנזים רגשיים מאוד. תהליך התאקלמות יכול לכלול יבבות כשהולכים מהבית, התנהגות תלותית ורגישות גדולה לשינויים. מאלפים מקצועיים וטכניקות כמו "הצגה הדרגתית של פרידות" יכולים לעזור מאוד.
גורם נוסף הוא טיפוח. הוואנז מגיע עם פרווה שדורשת סירוק קבוע – לפחות פעמיים בשבוע. עם זאת, ניתן לספר אותו בתספורת קצרה (מה שנקרא "תספורת גור") שתקל מאוד על התחזוקה. הדגש הוא התמדה והצמדה לטיפוח – אך גם כאן, זהו זמן איכות עם הכלב שמתורגם לאמון.
- שימוש בקולר מרופד ומותאם קטנים חשוב מאוד להוואנזים בוגרים, במיוחד אם נוטים למשוך ברצועה – הצוואר שלהם רגיש.
- אימוץ מבית אומנה מאפשר לבחון לעומק את האופי – לרוב האדם שטיפל בכלב יוכל לספר במדויק על ההרגלים, הרגישויות והחוזקות של הכלב.
טיפים לאימוץ מוצלח של כלב הוואנז בוגר
כדי שהמעבר יהיה חלק, חשוב להכין מראש את הבית – מקום שקט למנוחה, מרחב קבוע לאוכל ומים, ואנשים רגועים ונוכחים. ההיכרות עם הכלב צריכה להיות בשלבים – בלי עומס גירויים או ביקורים של שכנים מתלהבים מיד ביומיים הראשונים.
רבים שוכחים שמאוד מומלץ לקחת את הכלב לבדיקה וטרינרית ראשונית תוך 48 שעות מהאימוץ, גם אם קיבל חיסונים בעמותה. כמו כן, זה הזמן לברר על תזונה מתאימה, במיוחד בגיל הבוגר. חלק מהם יצליחו לאכול מזון רגיל לכלבים קטנים, אחרים יסבלו מרגישות שדורשת מזון דל אלרגנים.
חשיפה הדרגתית לגירויים: יציאה לטיולים קצרים, מעבר בהדרגה לאזורים עם ילדים או כלבים אחרים, ולא לבנות על "חיבורים מיידיים". גם עם כל הכלבים הטובים שנפגשתי – לכל אחד יש קצב תקשורת משלו. ויש להבין גם את שפת הגוף של הוואנז, שלפעמים שונה מכלבים אחרים (לדוגמה – הם מרבים להשתמש בזנב בצורה מיינעת ולא לפי הקוד הידוע).
- צרו טקס קבוע לשעות הארוחה – הוואנזים אוהבים שגרה. זה ייצור תחושת ביטחון.
- שקלו להירשם לחוג אילוף בסיסי – גם כלב בוגר ירוויח מאותם תרגילים בדיוק, והקשר ביניכם יתחזק פלאים.
עובדות מפתיעות על הוואנז – וגם קצת היסטוריה
הוואנז הוא הכלב הלאומי של קובה, ומקביל בעידונו ובאישיותו לביכון פריזאי או המליזה היפני. במאה ה-18 הוא נחשב כמתנה יוקרתית, ורבים מתובעי היבשת המשיכו לגדלו גם אחרי ההגירה. באירופה וארה"ב, התגלה מחדש כגזע רק בסוף שנות ה-90.
איזה עוד גזע קטן מצליח לזנק תוך ריצה חלקה לאורך 2 ק"מ בלי לאות? או לדעת להפריד בין טון שמח לצועק – הרבה יותר טוב מגזעים גדולים ונבונים ממנו. כלב שמשוחח איתך במבטים, מרפרף בזנבו בצוהריים ושוכב על צידו כמו כדור פרווה – כולו חיבה טהורה.
אם אתם שוקלים אימוץ – תנו צ'אנס להוואנז בוגר. הוא אמנם מגיע עם עבר, אבל מביא איתו גם לב ענק ורצון שלם להשתייך מחדש.
