כלבי ביגל מגיעים בשלל צבעים ייחודיים, כאשר השכיח שבהם הוא המטריקולור – שילוב של שחור, חום ולבן. לצד הצבעים הקלאסיים, ניתן למצוא בביגל גם וריאציות נדירות ומרתקות כמו כחול, לימון ושוקולד, המוסיפות לגזע אופי וגיוון ויזואלי מפתיע. כאוהד ביגלים מושבע, יצא לי להיתקל בעשרות שילובים – וכל פעם נדהמתי כמה הם ממציאים את עצמם מחדש.
הביגל נחשב לגזע צבעוני במיוחד, כשצבע הפרווה נחשב לאחד מסמליו. במפגשים עם בעלי ביגלים מתרבות השאלות סביב גוון הכלב, לעיתים ברמה שרואים שני ביגלים מאותה המלטה – ונשבעים שהם בכלל גזעים שונים. היה לי מרץ ביגלים, שרוב הגורים נולדו במראה המוכר – כתמי שחור מפוספסים על חום קרמל, עם לבן נוצץ. אבל אז הגיחה גורה אחת עם צדפה אפרפרת עדינה – כן, ביגלית בכחול דהוי – וכולם עצרו להתפעל.
מעבר לאסתטיקה, הצבעים בביגל יכולים לספק מידע מרתק על היסטוריית הגזע, הברירה הגנטית ואפילו נטיות התנהגות ברמה מסוימת. בכל שנותיי בגידול ביגלים, למדתי לזהות שהווריאציות היותר נדירות כמעט תמיד סוחפות מבטים, אבל לא בהכרח מעידות על שונות באופי או בריאות. עם זאת, הבנה של טווח הצבעים והנדירות שלהם יכולה לסייע בהתאמת הגור לבית, במיוחד כאשר ילדים חולמים על “כלב מצויר” כמו במגזין.
חשוב לדעת – ארגוני הגידול הרשמיים כמו ה-Kennel Club הבריטי וה-AKC האמריקאי מכירים בכ-25 וריאציות צבע בביגל. רובם נדירים; רק כשניים-שלושה נפוצים בהרבה. הידעתם שכ-75% מביגלי התצוגה בארצות הברית נולדים כמטריקולור? נתון מפתיע שממחיש עד כמה הצבעים הנדירים באמת מיוחדים ומבוקשים.
צבעי הביגל הנפוצים: מטריקולור, ביקלור וגווני חום ייחודיים
המטריקולור הוא צבע הדגל של הביגל: פרווה משלבת כתמים ברורים של שחור (על הגב), חום אדמדם (על הפנים, הרגליים והחזה) ולבן (על קצות הרגליים, קצה הזנב והחלק התחתון). בתור מאלף, מצאתי שקל לזהות ביגל מסוג זה אפילו מרחוק בגינת כלבים – הצבעים עזים ותבנית הסימון מאוד סדורה.
הביקלור פחות נפוץ – ושם תמצאו שילוב צבעים של לבן ונגיעות חום, קרמל או לימון. דווקא הגורים האלו מושכים המון תשומת לב, כי המראה שלהם נקי ורך, וכשהביגל צעיר הסימונים שלו דומים כמעט לזה של גור לברדור בעל פנים מלאות הבעה. היתה לי פעם ביגלית ביקלורית שהפכה לשיחת השכונה – כל מי שפגש אותה תהה “איך זה שאין לה כמעט שחור?”.
לצד הצבעים המרכזיים, קיימים וריאציות כמו “חום כהה-לבן” ו”שוקולד-לבן” הנפוצים קצת פחות בישראל, והינם מושא להערכה בתערוכות גזע יוקרתיות. סטטיסטית, הצבעים האלו מהווים פחות מ-10% מהמלטות כפי שנרשם במועדוני גידול אמריקאים ואנגלים.
שימו לב שתיתכן התבהרות או שינוי קל בצבע בשנה הראשונה – גור מטריקולור נולד כמעט תמיד עם גוון שחור-לבן, אך השחור משנה גוון ומצטמצם בהדרגה. התנסות מהשטח: ראיתי פעמים רבות איך מרואיינים מוצאים את עצמם שנה לאחר האימוץ עם “כלב בצבע מפתיע” לעומת מה שקיבלו כגור רך.
הצבעים הנדירים אצל ביגל: כחול, לימון ומשולבי נימי שוקולד
ביגל בצבע כחול (blue) הוא פנינה אמיתית – ההגדרה המקצועית היא בעצם “אפור-כחלחל”, לעיתים עם טון כסוף עמוק, ותמיד עין בוהקת ונוכחות שלא תשאיר אף אחד אדיש. פגשתי פעם ביגלית כזו באימון אילוף: ההורים היו אחוזי גאווה, וסיפורו לי שהמתינו 18 חודשים לרשימת המתנה לרכוש אותה מארה”ב. נתון מעניין: שכיחות מופע ה-blue אצל ביגלים בעולם הקיינולוגי מוערכת בפחות מ-0.1% מהמלטות.
צבע הלימון (lemon) מסמל גוונים בהירים מאוד – תערובת של לבן וכל צהוב רך, כמו שמיכת תינוק. גורים לימוניים נולדים כמעט תמיד לבנים לחלוטין, וכתמי הלימון מופיעים בהדרגה. באחת מהמלטות שגידלתי, רק שני גורים מתוך עשרה היו ביגלים לימוניים, ושניהם נחטפו תוך יום – הילדים בשכונה רצו להתהדר בכלב “נושק לשמש”.
גם צבע שוקולד (chocolate) נחשב לנדיר ומרהיב אצל הביגל: מדובר על חום כהה בעל ברק ייחודי, לעיתים עם סימונים לבנים. יצא לי לראות כלב תצוגה אמריקאי בצבע הזה שגרף מדליות – השופטים התלהבו מהמראה הבלתי שגרתי והאצילי.
עוד גיוון, לא שכיח אך קיים, הוא הביגל עם כתמים מוטלאים (“merle”). זה דפוס שדומה למה שרואים אצל כלב רועים אוסטרלי – כתמים אפרפרים או בהירים בסידור אקראי, אשר אינם מאושרים בכל תקני הגידול הרשמאיים, אך בהחלט מסבים עניין רב בקבוצות חובבי הביגל.
אספקטים בריאותיים והתנהגותיים לפי צבעי הפרווה של הביגל
חשוב לדעת – במחקרים גנטיים שנערכו על ביגלים (כך לפי American Veterinary Medical Association), לא נמצאה עדות מובהקת שלקיום צבע מסוים אצל ביגל יש השפעה ישירה על בריאות או על מאפיינים התנהגותיים. ועדיין, מופעים כמו “כחול” מלווים לעיתים בנטייה לדילול פיגמנטציה בעור, ולעיתים נדירות נטייה לבעיות עור. אישית, טיפלתי בביגל כחול שסבל מצריבה בשמש בקיץ – הפתרון אצלי היה מניעת חשיפה בשעות השיא ומריחת קרם מסנן לכלבים.
בחלק מהביגלים הלימוניים מדווחים על רגישות קלה לאור, כנראה בגלל השפעה של גנים דומיננטיים על הפיגמנטציה. בהתנהגות, לא נצפה כל קשר משמעותי בין צבע לאישיות – כל הביגלים, בלי הבדל צבע, שומרים על אותו מזג חברתי, חיוני ושובבי. אני מזמין כל בעל ביגל, חדש או ותיק, לפגוש להקה מעורבת צבעים ולהיווכח שאין הבדל – חוץ מהסטייל הוויזואלי כמובן.
נתון מפתיע נוסף: מחקר 2019 שפורסם ב-PLOS Genetics הראה כי אצל גזעים אחרים, כמו דלמטי או קאנה קורסו, יש לעיתים קשר בין גוון נדיר לבעיות שמיעה, אבל לא אצל ביגלים. כאן, הצבע בעיקר שייך לדינמיקת הבחירה של חובבי הגזע.
- הכירו היטב את הווריאציה של הביגל שלכם: לפני אימוץ או רכישה, הסתכלו על שני ההורים – צבעי הפרווה הבוגרת מתבהרים ומתייצבים סביב גיל שנה-שנה וחצי. המלצה אישית – אל תסמכו על צבעי הגור בלבד.
- שימרו על הגנה בעונת השמש: לביגלים נדירים בצבע כחול, לימון או שוקולד – היו ערניים לסימני גירוי עור ושמש, בדקו פיגמנטים חשופים והתייעצו עם וטרינר בכל חשש.
- פנו לגידול מקצועי: בכל חיפוש אחר גוון נדיר, דאגו להגיע למגדלים מוסמכים ברישיון. הימנעו מרכישות באינטרנט ללא בירור מראש – גידול לא אחראי עלול להוביל לבעיות גנטיות חבויות.
- שאלו בתערוכות: בקרו באירועים של מועדון הביגל הישראלי (או הבינלאומי), ושאלו מגדלים ותיקים על זמינות גורים נדירים. לרוב, יש רשימת המתנה והמחירים נוטים לעלות בהתאם לנדירות הצבע.
- לכל ביגל – אופי ייחודי: לא משנה הצבע – קבלו את הכלב שלכם כפי שהוא. במפגשי אילוף שלי, ראיתי שביגל “לימון” שובב באותה מידה כמו “מטריקולור” קלאסי – רק חוזר הביתה אחרי הרפתקאות עם מעט יותר לכלוך בפרווה.
אירועים, מגמות עולמיות וטריוויה על צבעי הביגל
ביגלים בצבעי מטריקולור בהירות, המכונים גם “open marked”, צוברים פופולריות בארה”ב – בעיקר בקרב משפחות עם ילדים שרוצות כלב “כמו בסרט”. מגמה מעניינת: ב-2023 הוזכר ביגל מטריקולור בכיכובה של דמות אהובה בסדרת נטפליקס, מה שהקפיץ את הדרישה לביגלים בגוון זה ב-20% בחיפושי רכישה ברחבי העולם.
שמו של הצבע “לימון” תפס בזכות תערוכה בריטית משנות ה-20 של המאה הקודמת, בה כלבת ביגל צהובה-בהירה זכתה במדליית כלב השנה. מאז הפך הגוון לסמל סטטוס של חובבי הגזע, בעיקר באנגליה, והוא מופיע כיום בכמות הולכת וקטנה של המלטות מדי שנה – בערך 4-5% בלבד לפי ספרי ההרבעות של The Kennel Club UK.
אנקדוטה חיונית: ביגלים שצבע הפרווה שלהם “אדום-לבן” נחשבים לאגדה חיים באי הבריטי – שם מסופר שהם היו חביבי המלוכה בזמן הציד, בגלל היכולת שלהם להתמזג עם הסוואת היער המקומי.
בישראל הביגלים מתרבים בעיקר בגוונים סטנדרטיים, אבל מדי פעם מגיע גור ביגל עם גנום צבע נדיר שמסעיר את קהילת חובבי הגזע, וקבוצות הרשת מתמלאות בתמונות וסיפורים – ממש כמו שקרה לי עם הביגלית הכחולה ההיא, שיש לה יותר עוקבים באינסטגרם משלי.
- כלב ביגל מטריקולור נהנה מתמיכה נרחבת במועדונים ומועדף בתחרויות, אך בחירה בצבע נדיר היא חוויה עם ערך מוסף – והופכת כל הליכה בגינה לאירוע בקנה מידה שכונתי.
- אם אתם מתכננים תצוגת כלבנות מקצועית, יש לוודא שהגוון שבחרתם עומד בדרישות התקן – צבעים “שבורים”, כמו מוטלאים (merle), עשויים לפסול את הכלב מהשתתפות.
- בריאות קודמת לאסתטיקה: בני משפחה בוחרים לעיתים את הביגל ע"פ צבע, אך מניסיוני – דווקא אצל גזע זה, הבריאות, השושלת והאופי גוברים על כל שיקול חזותי.
- טריוויה לסיום: טביעת הריח של הביגל לא משתנה לפי צבע – גם הביגל הכי נדיר בצבעו יאתר את פרוסת הגבינה שנפלה בחצר תוך 7 שניות, הסטנדרט שבדקתי בבית אינספור פעמים.
