הוואנז נחשב לגזע מעולה לבעלי כלבים מתחילים בזכות אופיו הידידותי, גודלו הנוח וקלות התחזוקה שלו. עם זאת, לא הכל ורוד – חשוב להבין את הצרכים המנטליים והחברתיים של הכלב הזה לפני שמכניסים אחד לבית.
כשאני פוגש משפחות ששוקלות לאמץ כלב ראשון, אני נוטה להמליץ לא פעם על ההוואנז. מדובר בכלב קטן עם לב גדול – אינטליגנטי, חברותי ומסתגל בקלות לשינויים סביבתיים. הדבר שהכי כובש אצלי בלב זה איך ההוואנז מביט בעיניך ממש כאילו הוא מבין כל מילה, ורוצה לרצות אותך בכל רמ"ח איבריו.
למרות התכונות החביבות, הוואנז אינו צעצוע. זו חיה עם צרכים רגשיים וחברתיים עמוקים. הוא לא מתאים למשפחות שנמצאות רוב שעות היום מחוץ לבית. כלב זה עלול לפתח חרדת נטישה אם נשאר לבד לזמן ממושך, מה שדורש הכנה מוקדמת ותשומת לב רבה.
לחברתי איילת יש זוג תאומים קטנים וכלבת הוואנז בשם בלה. היא תמיד מספרת איך בלה יודעת "לקרוא את המצב" – כשהתאומים בוכים, היא באה לבדוק מה קרה, וכשהכול רגוע, היא מתרווחת לצדם בשלווה. אבל יום אחד בלה התחילה ללעוס את הרגליים של כיסאות העץ – סימן קלאסי לחוסר סיפוק מנטלי. הפתרון היה פשוט – עוד 15 דקות של משחק אינטראקטיבי ביום, ובלה חזרה לעצמה.
למה הוואנז מתאים לבעלי כלבים מתחילים?
הוואנז הוא גזע קובני קטן ומקסים, שמקורו ככל הנראה בכלבי-ברכיים ים-תיכוניים שהובאו לקובה במאה ה-17. גובהו נע בין 22 ל-29 ס"מ, ומשקלו הממוצע נע סביב 4–7 ק"ג – פרופורציות אידיאליות לדירה עירונית ולמשפחות עם ילדים צעירים.
לכלבים מגזע זה יש פרווה גולשת, רכה וללא נשירה מרובה – יתרון גדול לסובלים מאלרגיות או כאלה שנרתעים משיער על כל הבגדים. בניגוד לגזעים כמו פומרניאן או לברדור, הוואנז משיר מעט מאוד פרווה, ודורש טיפוח מתון אך קבוע.
מה שמייחד את ההוואנז זה קלות ההסתגלות שלו לאנשים חדשים ולשגרות משתנות. הוא מאוד חברותי – גם עם כלבים אחרים, גם עם ילדים, וגם עם זרים. בשיעורי אילוף בהם הדרכתי, ראיתי הוואנזים שאחרי שניים-שלושה חיזוקים חיוביים כבר הבינו פקודה בסיסית, וביחס לגזעים קטנים אחרים זו ממש איכות יוצאת דופן.
ועם זאת, מדובר בכלב נבון מאוד – וכמו כל יצור אינטליגנטי, הוא משתעמם בקלות. כלב שמשתעמם, מתחיל לייצר לעצמו "תחביבים" כמו גרירת נייר טואלט בכל הבית או נביחות יתר. לכן חשוב להבין – למרות גודלו הקטן, הוא דורש גירוי מנטלי ופעילות יומיומית.
אתגרים אפשריים בגידול הוואנז בבית חדש
לצד מעלותיו הרבות, חשוב להכיר גם את הצללים שבתוך העיניים הגדולות של ההוואנז. האתגר המרכזי הוא תלות גבוהה בבעליו. מדובר בכלב שמתמסר כל-כולו – וזו קסם אדיר, אך גם אחריות לא פשוטה.
באופן אישי, ראיתי מקרים בהם הוואנז שפיתח חרדת נטישה הפך לעצבני, בעל נטייה לרדוף אחרי אנשים ביציאה מהבית ואף לחסום דלתות. הפתרון לא היה רק בהדרגה ביציאה מהבית, אלא שילוב של יצירת "מרחב בטוח" – פינה מוגנת, צעצוע אינטראקטיבי וריח של בעל הבית בזמן ההיעדרות.
גם נושא החיברות חשוב כאן. הוואנז שלא קיבל חשיפה לכלבים ואנשים מגיל מוקדם עלול להתפתח אל תוך ביישנות או פחדנות, ולעיתים אף לנביחות רמות מתוך חוסר ביטחון. החשיפה צריכה להיות הדרגתית, מהנה ובעיקר – עקבית.
אסור לשכוח את נושא התחזוקה – למרות שהפרווה לא משירה הרבה, היא נוטה להסתבך ולהתקשר. אם לא תברישו לפחות פעמיים-שלוש בשבוע, תקבלו "שטיח עם עיניים" במקום כלב. לי יצא לטפל בכלבה בשם לוקה, שבעליה הזניחו את הברשתה חודשיים – בסופו של דבר נאלצנו לגלח כמעט את כל הפרווה, מה שהיה טראומטי גם לה וגם להם.
- לפתח עצמאות מהילדות – כבר מגיל 8 שבועות יש להרגיל את ההוואנז להישאר לבד לכמה דקות, ולהאריך את הזמן בהדרגה. זה יפחית חרדת נטישה בעתיד.
- להפעיל את המוח – צעצועי חשיבה כמו קונג ממולא, מחבואי חטיפים או לימוד טריקים קטנים משפרים פלאים את מצב הרוח וההתנהגות של ההוואנז.
טיפים מעשיים לאילוף וטיפוח הוואנז בבית
אחד היתרונות הגדולים בגידול הוואנז הוא הפתיחות שלו לאילוף בשיטות חיוביות. הוא לא מגיב טוב לעונשים – אבל אם מצמידים התנהגות רצויה לחטיף קטן ולמילה חיובית כמו "כלב טוב!", תראו תוצאות במהירות מפתיעה.
ראיתי תלמידה שלי מצליחה ללמד את ההוואנז שלה להדליק את האור בחדר באמצעות מתג נמוך – פשוט עם שימוש בסימון קליקר, חיזוק עקבי והרבה אהבה. זה אמנם טריק מורכב, אבל ההוואנז כל כך חד שהוא קולט כל שלב כאילו זו משימת בילוש.
חשוב גם לשים דגש על זמן איכות ולא רק על "טיפול טכני". הוואנז אוהב לשבת על ברכיים, לשמוע את הקול שלכם, להיות חלק מההוויה המשפחתית. זו לא חיית נוי – אלא שותף רגשי אמיתי. אל תשאירו אותו לבד בחדר סתם "כי הוא קטן" – החשוב לו להיות חלק מהחיים.
- בריסות 3 פעמים בשבוע לפחות ימנעו קשרים בפרווה וישמרו על ברק טבעי. השתמשו במסרק עדין ובעדיפות בזמן רגוע בו הכלב נינוח.
- פקודות יסוד כמו "שב", "ארצה", "תן כף", ו"השאר" נלמדות בקלות אם מתחילים איתן בגיל 10 שבועות, עם חיזוקים עקביים.
עובדות מפתיעות ומסקרנות על ההוואנז
לא רבים יודעים שהוואנז הוא גזע הכלבים הלאומי של קובה, ואפילו חלק ממסמכים היסטוריים משנות ה-1800 מזכירים את נוכחותו במשפחות המלוכה המקומיות. הוא שרד כמעט אך ורק בזכות כמה מגדלים אמריקאיים שהבריחו פריטים מהגזע לפני מהפכת קסטרו.
בניגוד לרוב גזעי הכלבים הקטנים, הוואנז כמעט ואינו סובל מבעיות לב תורשתיות – תוצאה של תוכניות גידול מוקפדות ששומרות על הבריאות הכללית של הגזע. תוחלת חייו הממוצעת היא 14–16 שנים, עם לא מעט בודדים שמגיעים ל-18 ואף 19 שנים!
כלב אחד שפגשתי בשם רוני, בן הוואנז באילת, היה בן 17 ועדיין קפץ כמו גור כשלמדנו אותו לעשות "תעשה שלום" עם כף ידו. החיוניות של הגזע הזה פשוט ממכרת.
- הוואנז מתויג בגזעי ה"טוי" אך למעשה יש לו מרץ של טרייר קטן – אל תטעו בגודל ואל תזניחו את הצורך בפעילות.
- גזע זה מדורג בעקביות באחד מ-5 הגזעים האהובים ביותר לבתים עם ילדים קטנים לפי נתוני American Kennel Club.
