הבישון פריזה הוא גזע כלבים קטן, לבן ומתולתל שמקורו בצרפת ובאיים הקנריים, אך כבר מזמן הפך לחלק בלתי נפרד ממשפחות ישראליות. הסיפור ההיסטורי המרתק שלו עובר במלכים, מלחמות, ונשיקות של ילדים בשכונות בתל אביב.
פגשתי את הבישון הראשון שלי בגיל 12, כששכנה חדשה עברה לגור ברחוב עם כדור פרווה מתוק בשם לוקאס. העיניים שלו נצצו כמו חרוזים, והפרווה שלו הייתה לבנה יותר משלג בירושלים. מהר מאוד התאהבתי בבישון, והיום – אחרי שנים של עבודה עם גזעים שונים – אני יודע שמדובר באחד הגזעים המיוחדים והמתוחכמים ביותר שהכרתי.
ההיסטוריה של הבישון מרתקת. זהו גזע שהיה פעם חביב בני אצולה וקישט חצרות מלוכה באירופה. אך למרות היוקרה – הוא הפך ברבות השנים לכלב משפחתי קליל, חברותי ומכיל. בישראל, הבישון אומץ באהבה, הודות לאופיו הסבלני והתאמתו המושלמת לדירות עירוניות.
היום, כמאמן כלבים, יוצא לי לפגוש לא מעט בישונים. תמיד אפשר לזהות אותם לפי ההבעה המרוצה שלהם, הזנב המתנופף וההליכה הבטוחה. בהרבה מקרים, הם מתפקדים ככלבי תרפיה – בזכות האופי המלטף והקשר העמוק שהם יוצרים עם בני אדם.
מהיכן הגיע הבישון פריזה ומי אימץ אותו לראשונה?
למרות השם הצרפתי, המקור הקדום של הבישון פריזה הוא ככל הנראה באיים הקנריים. הסוחרים הספרדים הם שהביאו את הכלבים לאירופה, שם הם זכו לתהילה בעיקר בחצרות מלכים בצרפת ובאיטליה. לואי ה-14 אהב במיוחד את הבישון – והאמת? קל להבין למה.
במאה ה-16, הכלבים הקטנים והלבנים נדדו פיזית ותרבותית – מהים התיכון אל חצרות המלוכה – ואף הופיעו בציורים מאותה תקופה. הם ליוו נשים בבגדים מהודרים, ישבו על ברכיים ונשאו את פניהם בתחינה מתוקה למנת עוף נוספת מהצלחת.
באופן מעניין, במאה ה-19 הפך הבישון לכלב רחוב בצרפת, ולמרות הנפילה במעמדו – דווקא אז גילו את עמידותו, הסתגלנותו ויכולתו הקומית למשל, להופיע בקרקסים. הדבר הפך אותו לאחד הכלבים האהובים ביותר בקרב קהלים מגוונים.
רק בשנות ה-30 של המאה ה-20 הוא זכה מחדש בהכרה כגזע רשמי על ידי מועדוני הכלבים ונקבע שמו: Bichon à poil frisé – שפירושו בצרפתית: "בישון בעל פרווה מתולתלת".
הגעת הבישון פריזה לישראל והתאקלמותו המקומית
סיפורו של הבישון בארץ מתחיל בשנות ה-70, עם מהגרים מצרפת וחובבי כלבים שהביאו אותו לארץ. הוא שווק כ"חבר על ארבע שמתאים לכולם" – וזכה לחיבוק חם בעיקר ממשפחות צעירות.
בישונים רבים בישראל היום הם "צבא של פרווה לבנה" שפוגשים בפארקים בעיר, מלווים בקולות צחוק של ילדים ומבטי אהבה של בעלי כלבים מנוסים. הרבה מהם גודלו עם יד אוהבת, אוזן קשבת ואינטרנט מלא בטיפים לגידול כלבי לוויה.
ליויתי את טולי – בישונית בת חמש, מסוג שועל – במשך שלושה חודשי אילוף. היא הייתה בהתחלה תזזיתית ומעט חשדנית לאנשים חדשים. אבל עם שימוש בלמידה חיובית, ארוחות קטנות של סלמון וקצת מוזיקת רקע רגועה – היא הפכה לכלבת טיפול בבתי אבות, והקשר שנוצר בינה לבין הדיירים חצה כל מחסום תרבותי או גילי. זה כוחו של הבישון.
כיום, הגזע נרשם באגודת הישראלית לכלבנות תחת קבוצת כלבים לוויים ועובר השתתפות פעילה בתערוכות, ייעוץ גנטי לגידול אחראי ואף שיתוף בפעילויות עם ילדים מיוחדים. כן, הקסם של הבישון לא כבת גם בארץ.
מאפיינים מפתיעים על גזע הבישון פריזה שאולי לא הכרתם
הבישון אולי נראה כמו בובת פרווה קטנטנה, אבל זהו כלב חכם במיוחד עם אינטואיציה רגשית מפותחת. הוא מזהה מצבי רוח ומגיבים היטב לתחושות של הסובבים אותם – לא פעם ראיתי כלבי בישון שמגיבים מיידית לבכי של תינוק או חרדה של מבוגר.
הפרווה האייקונית שלו, שנראית כמו פופקורן אחרי נשיקה של מקציף – כמעט שלא משירה שיער. זה לא אומר שהוא היפואלרגני לחלוטין, אך משפחות רבות עם אלרגיות קלות הצליחו להחזיק בו בלי בעיה.
מחקר שנערך באוניברסיטת אוקלהומה ב-2019 דירג את הבישון בין עשרת הגזעים החברתיים ביותר, כאשר 92% מהבעלים דיווחו ש"החשש העיקרי של הבישון הוא להישאר לבד". הבישון הוא כלב של אנשים, פשוטו כמשמעו – ורחוק מהתדמית הסנובית של כלבי נוי.
במקרים רבים, בישונים שמשועממים או מרגישים בדידות מפתחים התנהגויות כפייתיות כמו ליקוק רגליים. במקרים האלו, הוספת זמן משחק פעיל, ליקוקי פטנטים (licking mats) וטיולים המשלבים חידות ריח – שינו את חייהם מקצה לקצה.
- שיגרת טיפוח חיונית: הבישון דורש הברשה יומית (כן, יומית) וטיפוח מקצועי כל 4-6 שבועות. פרווה מתולתלת נוטה ליצור קשרים, והימנעות מכך תחסוך כאבים מיותרים. אני ממליץ לשלב את ההברשה ברגע משפחתי נעים – כמו אחרי טיול ערב עם קצת מוזיקה רגועה.
- הבישון ככלב תרפיה: בזכות גודלו הקומפקטי, אופיו הרגיש והאהבה האנושית שבו – הבישון פריזה נפוץ בתכניות טיפול בעזרת בעלי חיים. הוא קל לנשיאה, לא תוקפני, ונוטה לייצר קשר עין מתמשך – אלמנט מוכח תראפויטית. נתקלתי במקומות טיפוליים שבהם הבישון מחולל פלאים בקרב ילדים בספקטרום.
למי מתאים גזע הבישון פריזה? כך תדעו אם הוא הכלב הנכון לכם
הבישון מתאים למשפחות עם ילדים, פנסיונרים שמחפשים בן לוויה רגוע ותשומת לב, ואפילו צעירים בעיר עם לב פתוח וכמה שעות ביום לפינוקים. הוא מסתדר נהדר עם חיות אחרות – כל עוד הוא מקבל מספיק תשומת לב אנושית.
הוא לא מתאים למי שמחפש כלב עצמאי שאפשר להשאיר לבד ימים שלמים. הוא פרוותי, רגשי, וכשמו כן הוא – זקוק לפריזים של אהבה קבועה. בבתים שבהם אנשים הולכים שעות לעבודה בלי כלב נוסף או דינמיקה חברתית – היה לי קשה להמליץ עליו.
במילים אחרות – אם אתם מחפשים חבר אמיתי, עם יכולת להקשיב, להרגיש ולאהוב בלי תנאים – קשה לחשוב על גזע מתאים יותר. רק זכרו: זהו כלב שזקוק להדרכה ברורה, חיזוקים חיוביים וטיפוח שוטף.
הבישון פריזה עבר דרך ארוכה מאיי האטלנטי ועד פינות המשחק בגני יהודה. ובין אם הוא מלווה מלכה, חניך בתערוכה או סתם נח על משטח קרמיקה ביתי – הוא לעולם יהיה גזע של לב פתוח וחיבה שאין לה סוף.
