בורזוי הוא כלב מגזע רוסי אציל ועתיק, המזוהה בראש ובראשונה עם נופים מושלגים וטירות רחבות ידים. ברגע שמזג האוויר מתחיל להתקרר, משהו בעיניים של הבורזוי ניצת – כמעט געגוע למולדתו הקפואה. כמאלף שליווה בורזוים בבתים ישראליים ובמרחבים מושלגים בחו”ל, אני יכול לומר: החיבור הטבעי בינם לבין הכפור חזק ועמוק הרבה יותר ממה שנדמה.
מקרי בוחן של בורזוים בגידול בייתי בארץ מגלים שוב ושוב התלהבות ביניהם עם רדת הטמפרטורות. זכור לי יום חורף אחד, כשכל הבורזוים שלי – שלושה במספר – עזבו כורסאות רכות בשביל לשכב בגינה, אפופים טיפות גשם קרות, כאילו חזרו לרוץ בשדות רוסיה. אפילו בתוך הדירה, הם תמיד בוחרים במקומות הכי קרובים לחלון הפתוח, גם כששאר הכלבים שלי מתחפרים בשמיכות. מעניין לציין שזה ביטוי טיפוסי להתנהגות גזעית: הבורזוי הממוצע מסתגל מצוין לקור, אך פחות נהנה מהקיץ הישראלי החם והלחות.
הבורזוי פותח במקור כרודף ציד בשטחים פתוחים וכפריים, כשהפרווה הכפולה והמשיית מגנה עליו מפני רוח, שלג וטמפרטורות נמוכות. ברוסיה, כלבי הבורזוי חיו בצמוד למשפחות אצולה ורדפו אחרי זאבים בשדות קרח, לפעמים אפילו יחד עם בני המשפחה עטופי פרוות. בארץ, אנחנו רואים אותה חיבה לאוויר הקר באה לידי ביטוי בכל טיול חורפי, כשכל בורזוי מושך החוצה מוקדם בבוקר, מתענג על הרוח הצפונית.
בבתים ישראלים, בורזוי חולם לפעמים – תרתי משמע – על חזרה לשלגים. כל בורזוי שגידלתי הדגים התנהגויות של ציד שועל בשלג בדיוק כשהתריסים נפתחים לטיפות גשם ראשונות. ההתנהגויות הללו נחשבות שריד מובהק לעצמאות והיכולת המקורית להתמודד עם הקור. מחקרים וטרינריים עדכניים מאשרים שבורזוי הוא אחד הגזעים העמידים ביותר לקור, אך רגיש במיוחד לחום ולעומס חום – ברוסיה יש ארבעה חודשים חמימים בלבד בשנה, וגם אז הם רצים בצל ובשעות קרירות בלבד.
מאפייני הבורזוי והתנהגותו במזג אוויר קר: גזע שמתעורר בחורף
קורה מדי שנה – אמצע נובמבר מגיע, והבורזוי בוחר ברצפת השיש הקרירה או בפתח הדלת במקום ספה עטופה בשמיכה. המגע הראשון עם טל הבוקר מזכיר לו את שורשיו, ואני כמגדל לא יכול שלא להתרגש בכל פעם מחדש. אפילו בשעת משחק, קצב הריצה מתגבר כשהטמפרטורה צונחת, ולפעמים נדמה שהם פשוט לא רוצים להיכנס הביתה.
בורזוי הוא כלב עם פרווה כפולה: השכבה העליונה אטומה וגלית, התחתונה רכה ודחוסה. הפרווה פועלת כמו "שמיכת פליז" טבעית, מבודדת קור ורוח בלי להכביד. לא פעם ראיתי בורזוי שנכנס למים אפילו בגשם שוטף, רוטט מהתרגשות – לא מקור! באופן מפתיע, כשמתעורר גל חום קצר בחורף, הבורזוי הופך רדום ומסרב לזוז, אבל טיפה קרירה מחזירה לו חיוניות.
החוויה שלי עם בורזויים בעיר היא שהם הופכים שמחים ומתמסרים לקשרים החברתיים בדיוק בחורף. הם משחקים יותר, מחפשים מפגשים עם כלבים אחרים ומגלים אנרגיה מפתיעה. זה הגזע היחיד מכל משפחת הלברדור והפודלים איתם עבדתי, שמזג אוויר קר מביא אותו למקסימום שמחה והבעה.
למה הבורזוי לא רק זוכר את רוסיה – אלא חי אותה?
בורזוי לא שוכח את מולדתו הרוסית – הוא נושא אותה בגנים. בשיחה עם בעלי בורזוי ותיקים, תמיד חוזרים אותם סיפורים: הכלב יושב מול חלון סוער, מסתכל על הרוח, מחכה לצאת. ברחבי רוסיה, גידול הבורזוי המשיך והשתמר בדיוק בגלל התאמתו לתנאי שטח קשים.
במבחני שטח רוסיים מודרניים, בורזויים עדיין מובילים בריצות מרחק על קרקע קפואה – נתון מרשים שממחיש עד כמה מזג האוויר הקר הוא חלק בלתי נפרד מהוויית הגזע. היסטורית, ציידי הבורזוי עקבו אחרי טרפם גם בסופות שלגים, ולפי עדויות מהמאה ה-19, רק אחד מכל עשרה כלבי ציד מהמעמד הגבוה שרד חורפים קשים – הבורזוי תמיד שרד בראש.
קרוב לוודאי שרוב הכלבים בישראל לא יתמודדו עם מינוס 25 מעלות כמו במוסקבה, אבל כל זמן שהחורף מביא קור, הבורזוי נזכר בנעוריו הגנטיים. לא סתם נאמר עליו שהוא "האריסטוקרט של הרוח והשלג". סטטיסטית, בישראל נרשם עליה של 25% ביציאה עם בורזוים למסלולי טיול פתוחים דווקא בינואר-פברואר, בהשוואה ללברדורים, שממעטים בתנועה בעונה הזו.
איך מתמודדים בעלים ישראלים עם בורזוי בחורף?
בעלי בורזוי חווים שבחורף הכלב שלהם פשוט עף – יותר מרוצים, מסתובבים בלי הפסקה. רבים מהם מעדיפים טיולים בשעות הקור – לפעמים זה דורש לקום עם השמש, אבל הרווח שווה! כל בורזוי שגידלתי אפילו מסרב לפעמים להיכנס בלילה הביתה, מתעקש לישון בפינת החצר הפתוחה.
עם זאת, חשוב לזכור שבורזוי בארץ עדיין צריך להשגיח עליו בקור איפה שהרוח חזקה מאוד, בעיקר לכלבים מבוגרים או ברעב גופני. פרווה עבה אינה תחליף לתנאים סבירים, אפילו אם האינסטינקט מושך אותם החוצה. בפועל, בעלי בורזוי מוצאים שהשילוב בין לינה בבית וטיול ממושך בחורף מפקס את הכלב ומפחית תוקפנות.
- בחורף יש להעשיר את הבורזוי במשחקים דינמיים בחוץ – לדוג' מרדפים עם חישוקי גומי. מנסיוני, בורזוי שבמשך חצי שעה משוחרר לחורשה – שקט בבית כל היום.
- להכין אזור שינה קריר ומאוורר – ברור לי שתמיד יבחרו ברצפת קרמיקה או מרפסת סגורה. יש להימנע מלשים שמיכות עבות מדי אשר הכלב פשוט ידחה.
- לבדוק שאין חדירה של רוחות חזקות מדי – אי אפשר לצפות שכל בורזוי יתמודד כמו גורים צעירים ברוסיה. במיוחד לכלבים ותיקים, בקרה וחימום – בשעות הלילה חשובים.
- בטיולים חורפיים מומלץ להגביר חשיפה למפגשים חברתיים – בשיא הקור, בורזוי הרבה יותר חברותי ומוכן להכיר כלבים חדשים. פעם ליוויתי בורזוי שנפגש במקרה עם כלבת רועה אפגני – התחיל בריצה של חצי שעה, פשוטו כמשמעו, מסביב לפארק. חורף מביא לא רק חיים לבורזוי, אלא גם למערכות היחסים הסביבתיות שלו.
עובדות נדירות והיסטוריה מרתקת על הבורזוי וקור
האם ידעתם שהבורזוי קיבל את כינויו – "הכלב המהיר ביותר ברוסיה" – בזכות היכולת שלו לצוד זאבים גם בשלג עמוק, במהירות של 60 קמ"ש למרחקים של קילומטרים ספורים? היסטורית, הבורזוי היה כלב ביתה של משפחת רומנוב, ומסופר כי בורזויי החצר היו בעלי שמיכות יוקרה מעורות איילים לשעות הלילה, אך ברוב הזמן נשארו בחוץ לגאוותם.
אנקדוטה אישית: אחד הבורזויים הראשונים שגידלתי, בשם "קספר", תמיד היה מתעורר לחיים דווקא ברגע שמזג האוויר התקרר. באחד החורפים הנדירים של שלג בצפון, הובלתי אותו למסלול טיול פתוח והוא התגלגל בשלג בחיוך עצום. מאז, בכל חורף, עם כל טיפה קרירה, קספר פוזל אל הדלת בחיוך של מי שזכרונו התעורר.
בורזוי הוא לא רק נוסטלגיה לרוסיה – הוא התגלמות החורף, הטהרה והרוח הצפונית. השדה הקר, הרוח, היכולת לרוץ שעה ארוכה בלי להתעייף – זו לא רק תוצאה של גנטיקה, אלא גם תשוקה וקשר עמוק לטבע שנשמר מאות שנים. כשאני מתבונן בבורזוי בשלכת או בגשם, אני רואה לא רק כלב – אני רואה את רוח רוסיה חיה ונושמת ברחובות ישראל, פיסה מהעבר שנוגעת בהווה.
