לגזע הצ'או צ'או מגוון צבעים ייחודיים ונדירים – מחום אדמוני קלאסי ועד שחור עמוק, כחול אפרפר, קרם בהיר ולבן שלג. כל צבע משפיע לא רק על המראה, אלא גם על המרקם וגוון הלוע הסגול הייחודי שכל כך מזוהה עם הגזע הזה. בתור מישהו שגידל שלושה צ'או-ים – כל אחד בצבע אחר – אני יכול להעיד שלכל גוון יש אופי משלו, כמעט כמו גזע משנה.
הצ'או צ'או הוא לא רק אחד הגזעים העתיקים בעולם, אלא גם אחד המרשימים מבחינה צבעונית. חלק מהצבעים נוצרים בעקבות תורשה גנטית מורכבת, עם השפעה של פיגמנטים כמו eumelanin (לצבעים כהים) ו-phaeomelanin (לצבעים בהירים). במהלך השנים, הבחנתי שלצ'או אדום יש לרוב פרווה גסה שמתאווה לשמש, בעוד שצ'או כחול נוטה לפרווה רכה יותר עם גוון אפרפר כסוף כמעט קסום. צ'או לבן – שהוא נדיר ביותר – נראה לעיתים כמו דוב קוטב קטן ונוגע ללב.
המגדלים הסינים הקדמונים כבר הבחינו בהשפעה התרבותית של צבעי הכלבים, ובחרו להדגיש גווני זהב, אדום ולפעמים גם שחור – שנחשבו כסמל למזל וכוח. בימינו, מגדלים מקצועיים מתרבים להשתמש בשושלות גנטיות עשירות בכדי לייצר צבעים מדויקים, ומשתמשים בכלבי תצוגה כדי לשמר קווים איכותיים בכל גוון.
באחת ההרצאות שלי בכנס אנשי כלבנות, הראיתי סדרת תמונות של צ'אוים בצבעים שונים. התגובות מהקהל נעו בין התלהבות לצחוק – מישהו קרא לצ’או הלבן “כובען לבן עם לשון סגולה”, וצ'או כחול תואר כ"שועל קשוח ביום של ערפל". הגיוון הזה כל כך מיוחד, שקשה להישאר אדישים אליו.
חמשת צבעי הצ'או צ'או הרשמיים לפי תקן הגזע
הכרה בצבעי הצ'או צ'או נעשית על פי תקן הגזע של ה-FCI ושל ה-AKC. קיימים חמישה צבעים עיקריים שמוכרים רשמית, ולכל אחד מהם אופי ונדירות שונה. נתקלתי באנשים שחיפשו שנה שלמה אחרי גור בצבע מסוים – במיוחד לבן או כחול – כי ההופעה הייחודית הזו פשוט שובה לב.
1. אדום: הנפוץ ביותר, עם טווח רחב מג'ינג'י כהה עד חום ערמוני. זה הצבע של הצ'או הראשון שלי, שהיה כולו "אריה קטן" עם רעמה מרהיבה. גורים נולדים לעיתים בגוון בהיר ומכהים עם הגיל.
2. שחור: עם פרווה כהה לגמרי ונמשכים כחולים על הלשון. חשוב לשים לב שבאור שמש הפרווה יכולה לשקף גוון כחלחל, כמעט מתכתי. זכור לי צ'או שחור בשם "קאון", שהילדים שלי התעקשו שהוא זאב מהאגדות.
3. כחול: אחד הנדירים והמוערכים ביותר. מדובר בגוון אפור-כחלחל עמוק, שמופיע לעיתים כברק מטאלי. הצ'או שלי, "טיניאן", היה כחול – ונדרשתי לחכות שנה לרשימה אצל מגדל גרמני.
4. קרם: כמעט לבן, עם נימות צהבהבות קלות באוזניים או בזנב. גורים נולדים לפעמים עם פרווה צהובה שמלבינה בבגרות. בכל תצוגת כלבים שהצגתי צ'או קרם – הוא גנב את ההצגה.
5. קינמון (Cinnamon): גוון בהתפתחות פיגמנטית שמשלב כתום חולי ואפור בהיר. הוא נדיר מאוד ומקנה לכלב מראה של "רוח מדבר". כלב בשם "יוון" שראיתי בצרפת היה בדיוק כזה – נראה כאילו יצא מספר מקודש טיבטי.
מה משפיע על צבעי צ'או צ'או ואיך מזהים גורים לפי גוון?
הגנטיקה של הצ'או מורכבת יחסית, והצבע הסופי של הכלב מתגלה רק אחרי גיל 6-8 חודשים. כשאני בודק גורי צ'או, אני תמיד מסתכל על צבע האוזניים, הקצוות של הזנב, וגוון העור סביב הבטן – הם מרמזים על הגוון העתידי. למשל, צ'או שנולד בצבע אפור אפרפר לפעמים מתפתח לכחול מרהיב או לקינמון אפרפר.
המלטות מעורבות צבעים נוטות לייצר הפתעות – היו לי שני גורים שבקעו מזוג צ'או אדומים וגדלו להיות בצבע קינמון מעונן. מעניין גם לראות שלפעמים שינויים סביבתיים, כמו חום, שמש או תזונה לא מאזנת, יכולים לשנות זמנית את ברק הפרווה או לגרום לדהייה בעונות המעבר.
תופעה מוכרת אצל צ'או לבן או קרם היא "דיכוי פיגמנט נסתר". מדובר בגנים רצסיביים שמדחיקים צבעים כהים, אך לפעמים ניתן לזהות לפי עיניים כהות במיוחד ופיגמנט לשון אם הגור נושא גן שחור שדוכא. זה כמו לחשוף סוד גנטי, והבדיקות האלה מרתקות אותי כל פעם מחדש.
איך צבע משפיע על אופי הצ'או – והאם יש הבדל בהתנהגות?
שאלה שאני נשאל לעיתים קרובות על ידי בעלי כלבים היא האם צבע הצ'או משפיע על האופי. התשובה – לא באופן ישיר, אבל יש לעיתים קורלציות תרבותיות או גנטיות כתוצאה מניתוב קווי גידול. לדוגמה, קווי צ'או שחורים וגזעיים טופחו לעיתים עם דגש על שמירה והתנהגות מאופקת, ולעומתם קווים אדומים נוצרים לא אחת ממלטות שנבחרו לפי מראה תצוגה אסתטי עם אופי רך יותר.
הכחולים שגידלתי נראו נינוחים וחכמים בצורה יוצאת דופן – כמעט פילוסופיים. לעומת זאת, זכור לי צ’או אדום בשם “ז’ן” שהיה הכי שובב שיש – הוא ידע לפתוח שער ולברוח “לטיול רגשי” כל כמה ימים. לבנים, מנגד, נוטים להיות קצת יותר רגישים – ייתכן שזה בגלל תורשה נפוצה לבעיות שמיעה או ראייה בגזעים בהירים.
בין אם זה קשור לניסיון גידול, גנטיקה או סתם אשליה אנושית – בעלי כלבים נוטים לייחס תכונות לפי צבע. וזה ממש בסדר – זה רק מוסיף לעולם המרתק של הצ'או.
- בחרו גור בהתאם לתיאור הגנטי של ההורים – אל תסתפקו רק בצבע עכשווי. גור שנראה אפרפר יכול לגדול לצבע כהה משמעותי.
- בידקו את צבע הלשון כבר בגיל צעיר – גוון סגלגל עז מצביע על גזעיות גבוהה ורמז אפשרי לצבע עתידי.
- שמרו על תזונה מאוזנת ואיכותית – בפרוות שזורות פיגמנט בהיר, חוסר תזונתי יכול לגרום לדהיית צבע ולמראה חסר ברק.
- שקלו התאמה סביבתית – צ'או קרם או לבן לא מתאים לאקלים חם מאוד. פרווה בהירה רגישה יותר לקרני UV.
- לכל צבע יש תחזוקת פרווה שונה – שחור נוטה לאגור חום, כחול סובל ממאטינג קל, ולבן דורש הברשה תכופה לניקוי כתמים.
