הצ'או צ'או, כלב בעל מראה מרשים ובעל פרווה עשירה ודמוית אריה, נושא בחובו אישיות ייחודית שמשלבת ריחוק, אצילות פנימית ונאמנות שקטה. מדובר בגזע שלא מתחנף, אבל מי שיזכה באמונו – יזכה בחבר למסע שלא משאיר אותך לבד.
לאורך השנים שלי עם כלבים, תמיד הייתה לי חיבה מיוחדת לצ’או צ’או. זה לא כלב שממהר להתמסר, אבל ברגע שנוצר הקשר – מדובר בחברות של כבוד הדדי. אחד הכלבים המיוחדים שגידלתי, בונגו, היה צ’או גאה עם מבט של “אני מעל זה”, אבל כל ערב הסתיים בכך שהוא נשכב חרש לרגליי, לא מחפש תשומת לב – רק נוכחות.
הם כלבים שדורשים מרחב אישי ומשדרים עצמאות, כמעט חתולית. בשונה ממלונה שיצאתי איתה לאילוף – לברדורית שכל הזמן חיפשה אישור – הצ’או לא מבקש להוכיח. הוא עושה מה שהוא חושב שנכון, ואם אתה שם בשבילו, הוא יכבד אותך בגדול.
הצ’או צ’או מגיע אלינו מהמזרח הרחוק, עם עבר מרתק ככלב שמירה ויוקרה בסין הקיסרית. האופי שלו נבנה על פני מאות שנים של בידול יחסי בין אדם לכלב – הוא לא נולד כדי לרצות, אלא כדי לשמור, ולבחור בעצמו את הבריתות.
צ'או צ'או: האופי הסיני העתיק שנושא עמו הוד והדר
הצ’או אינו משתייך לקבוצת הכלבים החביבים והמתלטפים, והוא גם לא אמור להיות כזה. מדובר בכלב שמירי, מטופלת קבועה שלי, כינתה "נזיר בודהיסטי בפרווה של דוב". יש לו אופי שקט, שומר מרחק מהזרים ולעיתים קר, אבל בו זמנית – הוא כלב מאוד מיוחד בפשטותו.
כאשר אני מציג גורים של צ'או צ'או לאנשים שמעוניינים בגזע, אני תמיד מתחיל באזהרה בונה: זה לא כלב לכל אחד. הוא לא בהכרח יקפוץ אליך משמחה. זה כלב חשדן מטבעו, במיוחד כלפי אורחים. הוא יעדיף להסתכל מהצד ולא לגשת, אפילו אם מציעים לו חטיף.
הצ'או צ'או נאמן מאוד לבעל הבית, אך יש לו מנגנון חזק של "בדיקת רקע" לפני שהוא מאפשר לעצמו להתקרב. עם ילדים, הוא יכול להיות יציב כל עוד מכבדים את הגבולות שלו. הוא לא נסער בקלות, אבל גם לא מגיב בצהלות למשחק גס או הפתעות.
וגם כשהוא מחייך – זה מראה ייחודי. הצ'או נושא עמו את אותו מבט עמוק, עם לשון כחולה שנראית כאילו אכלה פירות יער. כל פרט קטן בגזע הזה מסמל את הייחוד שלהם – כלב שמייצג עוצמה, שקט ושליטה פנימית.
האם צ’או צ’או מתאים למשפחה? מדריך התאמה לסגנון חיים
הרבה אנשים מתאהבים במראה של הצ'או בלי להבין מה עומד מאחוריו. אבל כלב זה דורש בית עם הבנה לגבולות, סבלנות והתנהלות רגועה. הוא לא מתאים לבית הומה ורועש – במיוחד לא אם הילדים קטנים וחסרי שליטה בגישה לכלב.
אם אתם מחפשים חבר למשחק או מישהו שישתולל בשמחה בפארק – תחשבו אולי על גזעים כמו גולדן רטריבר או בורדר קולי. הצ'או יעדיף הליכה איטית בשכונה או לשבת במרפסת ולצפות – יש בו משהו פילוסופי כמעט.
משפחה שמסוגלת להציב גבולות ברורים, להבין ש"לא עכשיו" הוא מסר חשוב לכלב ולכבד פרטיות – יכולה להרוויח בן בית מרהיב. עם הכשרה מתאימה בשלב הגורות, ועבודה מתמשכת על סוציאליזציה, אפשר לעדן תכונות קשות ולחזק צדדים חיוביים.
אני זוכר זוג מבוגרים בהרצליה, שפגשו אצלי צ’או בשם לואי. הם אמרו: “יש בו אופי של אדם זקן חכם, וזה בדיוק מה שחסר לנו בבית”. הם גידלו אותו כמו שותף, לא כמו חיית מחמד – וזה עבד נהדר.
- למתחילים – צ'או צ'או אינו מתאים כגזע ראשון. הוא דורש ניסיון, הבנה עמוקה של שפת גוף כלבית ויכולת ניהול מרחב אישי. חוסר ניסיון עלול להוביל לבעיות התנהגות קשות, מה שנפוץ מאוד בגזע כשלא מעניקים לו מסגרת מכבדת אך עקבית.
- חברתיות בשליטה – יש להתחיל תהליך סוציאליזציה של גור צ’או מגיל צעיר מאוד, לחשוף אותו לכלבים רגועים ואנשים בשליטה – לא סביבות נלהבות מדי. אחרת, הוא עלול לפתח תוקפנות או לסגת לגמרי, מה שיקשה על חיי היומיום בהמשך.
מאפייני אישיות של צ’או צ’או שחשוב לזהות
נקבל מהם מבט ישיר, חודר – לא מתחנף, אלא בוחן. יש להם תחושת בעלות וסמכות שנובעת מההיסטוריה הקיסרית שלהם. תחשבו על מנהיג שבוחר את מקומו – כך מתנהל צ’או.
כמאמן, אני שם לב כבר בשלב הגורות אילו גורים יתקשו להסתגל לבית דינאמי. גור של צ’או שצמוד לפינה, מתבונן ופחות מגיב לקריאות – צפוי לגדול ככלב איטי יותר רגשית, כזה שיזדקק לתשומת לב איטית ומכבדת. זה לא "פגם" – זו תכונה.
רבים מהצ’או שאני מכיר שומרים על קור רוח גם מול גירויים מאוד חזקים – רעש, מבקרים, שינויים בבית. הם לא נובחים כמעט. כשתראו אותם מגיבים – זה שווה זהב, כי זה כמעט תמיד תגובה אמיתית, לא מתוך הרגל.
אגב, יש תיאוריה מעניינת בקרב חוקרי כלבים שטוענת שהצ'או קרוב גנטית לזאבים יותר מכלב הממוצע – וזה גם מסביר את סוגי האינטראקציה השקטה והעמוקה יותר שאפשר לפתח איתו.
אגדות סיניות ולשון כחולה – עובדות מסקרנות על צ'או צ'או
האגדה מספרת שאל הצ’או ניתנה לשון כחולה כמתנה מהשמים – כאשר ליקק את השמיים ביום חורפי, קיבל את צבעם. בפועל, מדובר בהבדל גנטי נדיר שמייחד את הגזע וגם את הקרוב לו – השר פיי.
בתרבות הסינית של המאות האחרונות, הצ’או שימש כלב שמירה אך גם סמל למעמד ואצילות. אפילו ציורי מינג מציגים דמויות של קיסרים כאשר לצידן יושב כלב דמוי צ'או בגאווה ובשקט מוחלט.
באירופה הגיעו הצ’או צ’או בסוף המאה ה-19 בזכות אנגלים שהתלהבו מהמראה המרוחק והמלכותי של הכלב. ומהר מאוד – המלכה ויקטוריה עצמה אימצה אחד, מה שהפך את הגזע לאופנתי בקרב האצולה.
כיום, הצ’או אינו נפוץ בישראל כמו למשל כלב הבורדר קולי או הפרנץ' בולדוג, אך קהילת הגזע מאוד נאמנה ומלוכדת. כאשר נפגשים שני צ’אואים יחד – משהו קורה. זו הכרה שקטה, לרוב מבט, לא מגע – אבל כלב שמבין כלב אחר, ברמה עמוקה.
- לשון כחולה – תכונה ייחודית לצ’או צ’או ולשר פיי בלבד. היא מופיעה כבר בגיל שבועות ונמשכת לאורך כל החיים – ומעידה על מקור גנטי מיוחד.
- שפת גוף מלכותית – בניגוד לגזעים אחרים, הצ'או נע בתנועה גאוותנית איטית, עם גב זקוף ומבט פסיבי – מה שלעיתים משפיע על אבחון שגוי של "דיכאון", אך בפועל מדובר בסטייל מובנה של כלב עם נוכחות פנימית חזקה.
