הקוקר ספנייל הוא אחד הגזעים המרתקים והאהובים ביותר בעולם הכלבים, עם היסטוריה עשירה שהחלה בצייד שיחים צפופים והתגלגלה לנאמנות חמימה בחיק המשפחה. החיוך הקבוע, האוזניים הארוכות והעיניים הענוגות קנו לו מקום בלבבות רבים – וגם בלב שלי, מהר מאוד.
מהרגע הראשון שפגשתי קוקר ספנייל אנגלי בפנסיון כלבים בטבריה, ידעתי שיש משהו יוצא דופן בגזע הזה. הכלב הזה, שקראו לו רוני, היה מפל של חיבה ותנועה – שילוב שאין לעמוד בפניו. רק מאוחר יותר גיליתי שה"מנוע" הקטן הזה שתמיד זנבו מרקד, נושא על גבו מאות שנות היסטוריה כלבנית אירופאית, שהחלה בצייד אמיתי והפכה עם הזמן לשותפות עמוקה עם האדם.
הקוקר הגיע ממעמקי אנגליה, כשכבר בימי הביניים הוא תועד ככלב ציד שמתמחה בהברחת ציפורים מתוך שיחים סבוכים הודות לחוטם חד ותגובה מהירה. על פי המיתולוגיה הכלבנית, השם "ספנייל" מגיע בכלל מהשפה הלטינית – Hispania – מה שמעיד על מקורות אפשריים בספרד.
לקוקרים היו שני קווים עיקריים: האמריקאי והאנגלי. בעוד אלו האנגליים שמרו על כישורי הציד החדים והמראה הקדום, הקוקר האמריקאי הפך עם השנים לגירסה קומפקטית ומפונקת יותר, עם פרווה ארוכה ומורשת של הופעות בתערוכות כלבים. שני הקווים שונים לחלוטין – אבל נשענים על אותם שורשים איתנים שיש לקוקר בעולם הכלבנות.
מקוקר שדה לצייד מחונן – ההיסטוריה של הקוקר ספנייל
גזע הקוקר ספנייל שייך למשפחת הספניילים, שהייתה אחת ממשפחות הכלבים הבולטות באנגליה של ימי הביניים. הם חיו לצד הציידים, שיחדו אותם על יכולתם להבריח עופות מתוך הסבך ולהצביע על מיקומם בלי לפצוע אותם. טכניקה זו נקראת "פלשינג" – הברחה מתוך המארב – וזו הייתה תכונה קריטית לצייד בתנאים קשים.
במאה ה-19, כאשר החלו לרשום גזעים בספרים רשמיים, הקוקרים הופרדו מהספניילים אחרים בעיקר לפי משקלם – כלב מתחת ל-11 ק"ג נחשב קוקר, ולא ספרינגר למשל. גזע הקוקר ספנייל האנגלי קיבל הכרה רשמית באנגליה בשנת 1892, והקוקר האמריקאי קיבל הכרה בשנת 1946 בארה"ב. שני הגזעים כיום נחשבים נפרדים לחלוטין מבחינה כלבנית ואף אסור להרבות ביניהם בתערוכות על פי תקני הגזע.
כשעבדתי עם מגדלת מובילה של קוקרים בדרום הארץ, היא סיפרה לי שעד היום יש ביקוש לכלבי קוקר לציד אמיתי – במיוחד באנגליה וסקוטלנד. אבל אצלנו, הם מוכרים יותר ככלבי משפחה מלאי חום, יופי ואנרגיה.
קוקר ספנייל ככלב משפחה מושלם – המעבר מחוץ לשטיח לסלון
הקוקר ספנייל האנגלי והאמריקאי התגלגלו לתוך לבבות המשפחות הישראליות בזכות המזג הידידותי, המראה הממיס והיכולת להסתגל מצוין לסביבה ביתית. כל מי שפגש פעם קוקר יודע את זה – הם נועדים לגעת בלב שלך, ולא לעזוב לעולם.
אני זוכר את ליאו, קוקר אמריקאי שקיבלתי לאילוף בהתנהגות של "זיקוק שיער" – מלא פרווה, שובבות ונטייה לא לרסן התרגשות. הוא הגיע משום שנבח בלי הפסקה כשראה צל – והפך תוך שלושה שבועות לכלב מתורגל במשמעת בסיסית, רגוע בבית ופעיל בגינה. זו הגדולה של הקוקרים: כשהם מובנים ומאולפים, הם פשוט קסם חי.
הטמפרמנט של הקוקר מתאים לילדים, אבל חשוב מאוד לזכור שזה כלב שצריך פעילות מוחית ופיזית קבועה. כשהם משועממים – הם עלולים לפתח חרדת נטישה, נביחות בלתי פוסקות ואפילו בעיות התנהגות כמו לעיסת חפצים בבית.
אחת המשפחות שאימצה קוקר ממעמד מצער של הזנחה, סיפרה לי אחרי חודשיים: "הוא למד לסמוך עלינו. הוא שוב מחייך ונרדם בין הבנות שלנו בסלון. הוא יודע שסוף-סוף הוא בבית". זה הלב של קוקר אמיתי – ברגע שהוא מקבל אהבה, הוא מחזיר פי מאה.
בריאות, תוחלת חיים ואתגרים גנטיים של הקוקר ספנייל
קוקרים חיים בממוצע בין 12-15 שנים, ונחשבים גזע בריא יחסית – אם כי יש להם לא מעט נטיות גנטיות מוכרות. בעיות אוזניים הן הכי נפוצות, בשל האוזניים הארוכות והלחות שהצטברת בקיץ הישראלי. חשוב מאוד לבדוק ולנקות אוזני קוקר פעמיים בשבוע לפחות.
בעיה קלאסית נוספת היא "עין הקוקר" – Progressive Retinal Atrophy – מחלה ניוונית תורשתית שיכולה להוביל לעיוורון. לכן תמיד חשוב לרכוש מגזע קוקר רק ממגדלים שקיבלו אישורי בדיקות עיניים ממעבדות מוסמכות.
עוד נטייה מוכרת בגזע היא נטייתו להשמנה – בגלל שהוא אוכל במהירות (והרבה!) אם לא שומרים עליו. אני תמיד ממליץ למתאמנים שלי לתת אוכל לכלב מהיד כחלק מתרגול יומי – כך אנו שומרים גם על המשמעת וגם על המשקל.
בעיה נדירה אך מוכרת היא "סינדרום הזעם בקוקרים" – שזכתה לכותרות בעבר, בעיקר בקוקרים בצבעים מסויימים. כיום, יודעים שההפרעה הזו נדירה מאוד ונובעת לרוב מהכלאות לא מבוקרות. עם אילוף נכון וחשיפה מוקדמת, הקוקר יגדל להיות אחד הכלבים היציבים והחברתיים ביותר שיש.
- בצעו סירוק יסודי לקוקר כל יום-יומיים – גם הקוקרים הכי שובבים אוהבים את שעת הסירוק כשהיא נעשית בעדינות, עם מברשת מתאימה לפרווה כפולה. זה גם זמן מושלם לחיזוק הקשר הרגשי.
- בצעו בדיקת אוזניים לפחות פעמיים בשבוע – במיוחד באביב וסתיו כשיש יותר לחות באוויר. השתמשו בתמיסות ניקוי ייעודיות והתייעצו עם וטרינר על חומר ניקוי מותאם לכלבכם האישי.
עובדות מפתיעות וטריוויה היסטורית על הקוקר ספנייל
הידעתם? קוקר ספנייל היה הגזע הראשון שזכה במקום הראשון בתחרות Westminster Dog Show בארצות הברית ב-1921 – והפך לגזע הכלבים הנפוץ ביותר בארה"ב במשך עשור לאחר מכן. יש לו קילומטראז' של תהילה.
אחד מהקוקרים המפורסמים ביותר בהיסטוריה הוא "ליידי" מהסרט "היפהפייה והיחפן". וולד דיסני אהב את הגזע כל כך, שהוא עיצב אותה במיוחד בארומטיקה של הקוקר האמריקאי. מאז, הפופולריות של הקוקר רק גברה – כל כלביה אמריקאית רצתה "ליידי" פרטית משלה.
בספרות, הגזע תועד כבר בכתובים מהמאה ה-14. המונח "cocking spaniel" הוזכר בפואמות אנגליות, שם תואר ככלב שצד עופות שדה מסוג woodcock – משם למעשה הגיע גם שמו.
- התאימו את סביבת הבית לצרכים של הקוקר – הם אוהבים תנועה, ריחות ואתגרים. מסלול רחרוח בגינה עם צעצועים מוחבאים יכול לפתור בעיות התנהגות רבות.
- שקלו לקחת את הקוקר לאג'יליטי או nosework – זהו גזע שמצטיין בפעילויות מחשבתיות. כשליאו התחיל nosework, לא האמנתי לאף שלו – שום עצם לא נותר מחבוא! זה גם שיפר את הרוגע שלו בצורה פלאית.
הקוקר ספנייל עבר דרך ארוכה: משדות עמוקי טל באנגליה ועד ספות בבתים חמים בישראל. מה שמיוחד בגזע הזה, הוא האיזון הנדיר שהוא מביא: בין אנרגיה לבין עדינות, בין הגנה לבין רוך. ויחד עם האוזניים הארוכות והעיניים המבריקות שלו – הוא תמיד ימצא דרך לגעת לנו בלב, בכל פעם מחדש.
