תחשים (דאקסהאנד) הם כלבים מושכים לב ומלאי קסם, אך כמו רבים מהגזעים הקטנים עם מבנה גוף ייחודי, הם נוטים לבעיות בריאותיות אופייניות. ההכרה בסיכונים הבריאותיים הנפוצים בתחשים מאפשרת לנו למנוע סבל מיותר ולספק להם חיים ארוכים ואיכותיים.
במרוצת השנים, טיפלתי בעשרות תחשים – ארוכי שיער, קצרי שיער ודווקא אלה המגודלים במיוחד לקווי תצוגה היו רגישים יותר לבעיות מסוימות. למרות האופי השובבי והנחישות שלהם, הגוף המוארך על רגליים קצרות מעמיד אותם בסיכון למחלות גב ובעיות מפרקים. אני זוכר תחש חום מתוק בשם רוקו שאומץ ממשפחה שלא ידעה על הסכנות – הוא קפץ מהספה יום אחד והפסיק ללכת. מצאנו שהווטרברל דיסק (IVDD) פגע לו קשות בתנועה. מאז, אני דואג להסביר לבעלי תחשים בדיוק כיצד להימנע ממקרים דומים.
מעבר לבעיות גב, תחשים גם עלולים לסבול מהשמנה – וזה שילוב קטלני יחד עם בעיות עמוד שדרה. יש להם נטייה לפתח בעיות שיניים, מחלות לב ואפילו אלרגיות עור שהרבה פעמים מוזנחות עד שהן מחמירות. החדשות הטובות? עם תזונה מתאימה, פעילות מותאמת, ניהול נכון וסביבה בטוחה – אפשר למנוע את רוב הבעיות.
אם יש לכם תחש בבית או שאתם שוקלים לאמץ אחד – חשוב להכיר את הסיכונים הבריאותיים מראש. הכלבים המתוקים האלה דורשים תשומת לב מיוחדת, אבל התודה שתקבלו מהם – מבט עיניהם הנבונות, הנחישות שלהם בטיולים והחום האינסופי – שווים כל מאמץ.
בעיות גב בתחשים: דיסק פריצת דרך בעיה שכיחה
בעיה מרכזית בתחשים היא מחלת דיסק בין-חולייתי (IVDD – Intervertebral Disc Disease), שמופיעה בעד 25% מהתחשים עד גיל 7 לפי מחקר שפורסם באוניברסיטת קיימברידג'. המחלה מתפתחת בגלל המבנה המוארך של עמוד השדרה בשילוב עם עומס מתמשך ומבנה סחוסי רגיש.
רבים מהבעלים מופתעים לגלות שכלבם, שהיה פעיל ושמח, לפתע לא רוצה לקפוץ, בוכה כשמרימים אותו או גורר רגליים אחוריות. כילד שעזר לאבא שלי באילוף כלבים, למדתי להרים תחש בשתי ידיים – אחת מתחת לבית החזה ואחת תחת האגן. גם היום אני מדגיש זאת לכל מתאמן שלי.
מניעת IVDD מתחילה בכך שמונעים קפיצות מגובה (ספות, מיטות) באמצעות רמפות ייעודיות, משתמשים ברתמות במקום קולר, שומרים על משקל תקין ומעודדים תנועה מתונה אך סדירה. דמיינו שזה כמו לשמור על גשר העשוי מבמבוק – הוא גמיש אך לא חסין מנזק כרוני. התחשים שלנו הם בדיוק כך.
עודף משקל בתחשים – לא רק עניין של מראה
בגלל גודלם הקטן, כל קילוגרם מיותר עלול להיות הרסני לתחש. עודף משקל לא רק מקשה על התנועה, אלא משבש מסרים עצביים, מפעיל לחץ עצום על עמוד השדרה ומקצר להם את טווח החיים בעד שנתיים.
לפני כמה שנים אילפתי תחש בשם נגה – מקסימה אבל לא יכלה לרדת מדרגה בלי להתנשף. שינוי תזונה, איזון פחמימות והליכות במישור עשו פלאים. תוך חודשיים היא ירדה 1.2 ק"ג והאנרגיה שלה חזרה במלוא עוזה.
ההמלצה הברורה היא להאכיל את התחש בגדרות מדודות של מזון ייעודי לגזעים קטנים ולבדוק עם וטרינר מהי מידת החופש המתאימה לפעילות גופנית יומיומית. אם אתם מתלבטים כמה קוביות עוף הן "יותר מדי" – סביר להניח שזה הרבה מדי.
בעיות שיניים וגזע עם פה עדין
הפה הקטן, הלסת הארוכה והשיניים הצפופות – כל אלה הופכים את התחשים לרגישים במיוחד לאבנית, דלקות חניכיים ואובדן שיניים מוקדם. זה אולי נשמע כמו נושא שולי – אבל הזנחה דנטלית עלולה להוביל לזיהומים בלב ובכבד.
תחש מבוגר בשם בילי שטיפלתי בו חווה דלקת שורש קשה בגלל הצטברות אבנית במשך חודשים, שבסוף גרמה לכאב עז וסירוב לאכול. אחרי ניקוי שיניים מקצועי ומתן אנטיביוטיקה – מצבו השתפר תוך ימים. אבל הנזק – בלתי הפיך לשניים מחותכיו.
צחצוח שיניים יומיומי עם מברשת ומי פה לכלבים, שילוב מזון פריך או חטיפי לעיסה ייעודיים, ובדיקות תקופתיות – אלו ההשקעות הקטנות שמונעות סבל מהתחש וחשבון וטרינרי גדול בהמשך.
בעיות עור, אלרגיות בעונות מעבר ומחלות גנטיות
תחשים עם שיער ארוך או חלקים לבנים בפרווה (במיוחד קווי דאפל ומרל) נוטים לעור רגיש. במפגש אצל משפחה עם ארבעה תחשים, שלושה מהם פיתחו גירוי עונתי בגב התחתון בתחילת האביב – תוך שימוש בשמפו עדין, שינוי מצע שינה ותוספי אומגה-3 – הבעיה נפתרה לגמרי.
ישנם גם סיכונים גנטיים בעיקר בתחשים "מעורבים צבעונית" – תסמונת דאבל מרל למשל משויכת לחרשות ולעיוורון אם לא מבצעים בדיקות שגרה לגורים. לכן חשוב לרכוש רק ממגדל אחראי שמקפיד על בריאות הקווים ולא רק על הצבעים.
- שמרו על סביבה בטוחה – אל תאפשרו לעלייה/ירידה עצמאית מספות ומיטות. התקינו רמפות ושתפו את הילדים בבית כיצד לשאת את התחש.
- טיפוח הציפורניים חשוב במיוחד – כי תחשים נוטים לשאת את משקלם לגובה נמוך, ציפורניים ארוכות משפיעות על יציבות ועלול להחמיר בעיות בעמוד שדרה.
- הקפידו על מעקב שנתי אצל וטרינר, בדגש על בדיקות אורתופדיות, משקל ורמות שומן בגוף. לא תאמינו כמה אפשר לגלות בשיחה אחת טובה עם הווטרינר!
- הפעילו את התחש מנטלית – משחקי חיפוש, צעצועים מפיזרים אוכל (כמו קונג), ותרגולים פשוטים מחזקים את הקשר ביניכם וגם שומרים על פעילות גופנית מתונה.
- אם התחש שלכם מרבה לגנוח, נרתע ממגע, או משיר שתן פתאום – זו לא "שיגרה של זקן". אלה תמרורי אזהרה לבעיית גב ויש לפנות לבדיקה בהקדם.
