כלבי פפיון, עם האוזניים הפרפריות והתבונה המפתיעה, הם לא רק מהממים אלא גם כלבים בריאים יחסית – אך חשוב להכיר את הבעיות הבריאותיות שיכולות לצוץ בגזע הזה. זיהוי מוקדם וטיפול נכון יכולים לשפר משמעותית את איכות החיים של הפפיונים שלנו ולהאריך את תוחלת החיים שלהם, שמגיעה לעיתים ל-15 ואפילו 17 שנים.
כמי שמגדל כלבי פפיון מעל עשור, אני יכול להעיד כמה הם גזע מיוחד – נבונים, חיים, עם סקרנות של גורי אדם קטנים. אבל מתחת לכל הפרוותיות הזו, מסתתרת מערכת עדינה שדורשת תחזוקה. פגשתי עשרות פפיונים במהלך השנים – חלקם עם בעיות גנטיות, אחרים עם קשיים שנגרמו מהזנחה או תזונה לא מתאימה.
המחלות הנפוצות אצל פפיונים כוללות בעיקר בעיות שיניים, לוקסציה של הפיקה (patellar luxation), בעיות בכבד כמו שנט פורטוסיסטמי (PSS) ונטייה לבעיות לבביות בגיל מבוגר. למרות הגודל הקטן, הלב – כמו האופי – גדול, אך רגיש. חשוב להבין את הרקע הגנטי של הפפיון ולטפל בגורמים כבר מרגע הבחירה במגדל או בעמותה.
לא פעם הייתי עם כלבות פפיון בהריון ועם גורים שזה עתה נולדו – ושם למדתי הכי הרבה. למשל, אחת הפפיוניות שלי, לוקה, עברה ניתוח שיניים בגיל 5 פשוט כי לא הצלחנו לאזן נכון את הטיפול היומיומי. מאז אני מדגיש ללקוחות שלי ששגרת צחצוח שיניים לכלב קטן כמו כל פפיון היא לא מותרות – זו ממש הצלת חיים.
בעיות שיניים חמורות – ולא רק ריח רע מהפה
אחת הבעיות הבריאותיות הכי נפוצות (ולעיתים הכי מוזנחות) בכלבי פפיון היא מחלת חניכיים ועששת. הגודל הקטן שלהם והצפיפות של השיניים בתוך לסת עדינה עלולים לגרום להצטברות מהירה מאוד של אבנית. כבר בגיל שנה וחצי אפשר למצוא פפיונים עם דלקות חניכיים מתקדמות – וזה משהו שראיתי פעם אחרי פעם.
גורה בשם "סופי", שהגיעה אליי לאילוף בת שנה וארבעה חודשים, כבר איבדה שתי שיניים טוחנות. מבעליה למדתי שמעולם לא צחצחו לה שיניים – לא כי לא רצו, אלא כי נאמר להם שכלבים "מנקים לבד עם חטיפים". לצערי, הם למדו בדרך הקשה. מאז אני תמיד מצרף הוראות צחצוח ואפילו הדגמה פיזית כחלק מתהליך האילוף.
כדי למנוע את זה, אני ממליץ על צחצוח יומיומי עם משחת כלבים ייעודית, שימוש במי פה לכלבים, מעקב וטרינרי תקופתי וניקוי שיניים מקצועי בעת הצורך. חשוב להתחיל מגיל צעיר כדי להפוך את הטיפול לשגרה נעימה ולא מאבק יומיומי.
לוקסציה של הפיקה – הקליק הקטן שעשוי לדרדר חיים
עוד בעיה גנטית נפוצה היא לוקסציית פטלה – מצב בו עצם הפיקה בורחת ממקומה בעת תנועה. אצל גזעים קטנים כמו הפפיון, זו אחת הסיבות הנפוצות לצליעה פתאומית. מה שמתחיל בקפיצה תמימה מהספה יכול להסתיים באבחנה כואבת וניתוח אורתופדי.
פגשתי כלבת פפיון בשם בלה, בת 6, עם צליעה קלה אך מתמשכת. הווטרינר אבחן לוקסציה דרגה 2, והבעלים היו בהלם. הם לא ידעו שזוהי בעיה תורשתית נפוצה אצל גזעים קטנים, ולמרות שבלה לא כאבה בזמן מנוחה – בפועל היא חיה עם חוסר נוחות ממושך.
כדי לצמצם את הסיכון, חשוב להימנע מקפיצות שגרתיות לגובה, לשמור על משקל גוף תקין (עודף משקל מחריף מאוד את המצב) וגם לשלב תוספים מפרקיים תומכים, במיוחד בכלבים עם היסטוריה משפחתית בתחום. ואם מאבחנים לוקסציה – לא לדחות, לפעול בהתאם לחומרת המצב בעצת אורתופד וטרינרי.
בעיות לבביות וכבדיות – גנטיקה שפוגשת תזונה
כמו רוב הכלבים הקטנים, פפיונים מועדים לבעיות לבביות בגיל מבוגר, ובעיקר מחלת מיתרי הלב (mitral valve disease). לכן, חשוב לבצע בדיקות לב תקופתיות מגיל 7-8 ואף מוקדם יותר אם יש היסטוריה במשפחה. אגב, יש נתונים המראים כי מעל 60% מכלבי צעצוע מפתחים מחלת לב בגיל העשרה – סטטיסטיקה שכדאי לזכור כשמטפלים בפין זעיר שמקפץ לכם בין הרגליים.
בעיה נוספת (ופחות מדוברת) היא שנט פורטוסיסטמי – חסימה או עיוות באופן שבו הדם עוקף את הכבד. זו בעיה גנטית נדירה אך קיימת בפפיונים. ראיתי כלב צעיר בשם ביגס שלא גדל כמו אחיו, מתעייף מהר מאוד ואפילו סבל מהתקפים אפילפטיים קלים – עד שאובחן עם שנט. במקרים כאלה נדרש ניתוח או טיפול לכל החיים דרך תזונה ייחודית.
תזונה איכותית מבוססת חלבון קל לעיכול, תוספים חיוניים ומעקב שנתי כולל בדיקות אנזימי כבד יכולים לעשות את ההבדל בין חיים רגילים לכלב קטן לבין נזק בלתי הפיך.
- צחצוח שיניים יומיומי עם מברשת ומשחה ייעודית – כבר מגיל גורות כדי ליצור הרגל ולא טראומה.
- בדיקות שנתיות אצל וטרינר שכוללות בדיקות דם, האזנה ללב וסקירה אורטופדית בסיסית – במיוחד מגיל 6 ומעלה.
- הגבלת קפיצות למחוץ לספות ודרגשים – שימוש ברמפות או מדרגות קטנות יכול להקטין את עומס הברכיים.
- שמירה קפדנית על משקל גוף אידיאלי – תוספי גלוקוזאמין וכונדרואיטין יכולים לתמוך באופן משמעותי.
- היכרות מעמיקה עם עץ המשפחה של הכלב – לדרוש מהמגדל נתוני בריאות מכלבי הרבייה (בדיקות שיניים, לב, ברכיים).
