תחש, או דאקלס (Dachshund), הוא כלב קטן עם לב עצום. מאחורי הגוף הארוך והרגליים הקצרות מתחבא אופי עוצמתי, שובב ובעל כמות בלתי נגמרת של ביטחון עצמי. זה כלב שלא מבין שהוא קטן – וזה חלק מהקסם שלו.
מה שאהבתי במיוחד בתחש הוא השילוב בין רצון חזק לעצמאות לבין צורך עמוק בקרבה אל האנשים שלו. אפשר לראות אותו רודף בלי היסוס אחרי חתול, ואז קופץ על הברכיים שלך כאילו לא קרה כלום. מדובר בגזע שהאופי שלו מעוצב מתורשה עתיקה של כלב ציד, יחד עם שנים של חיים משפחתיים קרובים.
גידלתי שלושה תחשונים במהלך השנים, וכל אחד מהם היה עולם ומלואו. הראשון, מיקו, הרס לי שני זוגות נעליים ועדיין הצליח לשבות אותי עם המבט השובב שלו. השני, טוני, לא זז בלי הכרית שלו ונבח על הצל של עצמו. והשלישי, דונה, הייתה מלכה אמיתית – היא ניהלה את הבית כאילו היא בעלת הבית והיינו רק אורחים.
הדבר המדהים אצל תחש הוא כמה האישיות שלהם בולטת. כל אחד מהם שונה, אבל כולם חולקים תכונות מובהקות: עקשנות, חיבה עזה לאנשים קרובים, ונחישות בלתי רגילה לכל משימה – במיוחד אם היא כוללת אוכל. אלה כלבים קטנים עם נשמה של כלב גדול, ואי אפשר בהחלט להתעלם מהם.
תכונות אופי עיקריות של כלב תחש – מה הופך אותם לייחודיים?
ראשית, תחש הוא כלב עצמאי מאוד. האופי שלו גובש כששימש לציד גיריות בגרמניה, ולכן הביטחון העצמי שלו מפותח מאוד, לעיתים אפילו מוגזם. הוא לא יחשוש להתמודד עם כלב גדול ממנו פי שלושה – ויעשה זאת בקולניות.
למרות עצמאותו, התחש הוא מאוד משפחתי. הוא יוצר קשר עמוק עם בן אדם אחד או שניים בבית, ובמקרים רבים יהפוך ל"כלב צל". הוא יעקוב אחריכם לכל מקום – כולל השירותים. עם ילדים הוא לרוב סבלני, אך חשוב להרגיל אותו בשלבים ולכבד את הצורך שלו במרחב לפעמים.
הם אינטליגנטיים להפליא, אך הקטע הוא – הם לא ששים לרצות. תחש לא יתנדב לעשות פקודות רק כדי לשמח אתכם, בניגוד לכלבים כמו הלברדור. הוא ישאל את עצמו: "מה יוצא לי מזה?". באילוף זה דורש סבלנות והרבה הפסקות משחק.
יש בהם גם צד קומי – ממש תיאטרליות. תחש יודע לגלגל עיניים, להתהפך על גבו כשמשהו לא נראה לו או להסתכל עליכם כמו שחקן דרמה. וזו בדיוק הסיבה שהמון בעלים נשברים באילוף – כן, גם אני נשברתי פעמיים עם דונה.
אתגרים נפוצים עם תכונות האופי של תחש – ומה עושים עם זה?
העקשנות של התחש היא גם יתרון וגם אתגר. אילוף השירותים יכול לקחת זמן – לפעמים כמה חודשים, במיוחד אם הכלב הוא עצמאי מאוד. כשגידלתי את מיקו, הוא פשוט החליט שכל שטיח הוא שירותים אישיים. לקח לי חודשיים להחזיר את האמון בפנים הבית.
נביחות זה גם נושא מרכזי. תחש הוא שומר קטן מצוין – אולי קצת יותר מדי. הוא ינבח על כל רעש, כל שכן חדש, וכל עלה שעף. חשוב להתחיל תרגול "שקט" כבר מגיל גורות ולהרגיל אותו לחשיפה לסיטואציות חדשות ובני אדם שונים כדי לא ליצור כלב חרדתי ונבחן.
עוד אתגר – רגישות לבעלים. תחש יודע לזהות מצבי רוח, וכשאתם לחוצים, הוא עשוי להגיב באגרסיביות או התכנסות. דונה, למשל, הייתה רגישה כמו פסנתר מכוון – ביום רע שלי, היא הייתה מטפסת עליי ולא זזה משם. חשוב לטפח סביבה רגועה, שגרה, ובהירות.
ולא נשכח: אי אפשר להרים אותם תכופות או לשחק איתם במשחקי קפיצה שדורשים גב. זו גזע עם נטייה לבעיות גב. וזה מגביל בחינוך – כלומר, חשוב ללמד אותם להמתין בסבלנות מבלי להרים אותם כל פעם שמתקרבים לדלת. הפתרון? מדרגות לכלבים וספסלים נמוכים במקום הרמות מיותרות.
מתי תחש זה הגזע המתאים למשפחה שלכם?
תחש מתאים למשפחות שמבינות שמאחורי המתיקות יש עוצמה. לא כל בית מתאים לתחשון – הוא צריך אנשים עם חוש הומור, הרבה סבלנות, ומסוגלות להציב גבולות ברורים בנעימים.
עבור מבוגרים שמחפשים בן לוויה, תחש הוא חלום: הוא אוהב שגרה, אוהב לישון מתחת לשמיכה, ויודע להקשיב למצב הרוח. לילדים קטנים וקופצניים – אולי עדיף להמתין או לבחור בכלב פחות בעל גב עדין.
מה שכן, תחש הוא חבר נאמן, מצחיק, חכם ובעל לב ענק. אני יכול להעיד שאחרי הרבה גזעים, התחש הצליח להפתיע אותי דווקא כל יום מחדש. זו חוויה של קשר עמוק – כמו עם שותף, לא רק עם כלב.
- חיזוקים חיוביים בלבד – תחש מגיב נהדר לצ'ופרים, משחקים ושבחים. עונשים יגרמו לו להתנכר ולהיכנס ל"מצב לי זה לא מזיז".
- שגרה קבועה וגבולות ברורים – לשמור על זמני האכלה קבועים, מסלולי טיול קבועים, ולימוד "לא" מגיל צעיר.
- הפגת שעמום – תחש משתעמם מהר. משחקי חיפוש, טיולים מגוונים, ואביזרים מנטליים חשובים לשמירה על התנהגות ראויה.
- הגנה על הגב – אסור שיקפוץ ממיטה או ספה. מדרגות יעודיות לכלבים וצפיפות משקל מבוקרת עם וטרינר – חובה של ממש.
