הבולדוג האנגלי והבולדוג הצרפתי אולי חולקים שם משפחה ועצמות לחיים מרשימות, אבל בפועל מדובר בשני כלבים שונים מאוד – באופי, במראה ובצרכים. שניהם מקסימים בדרכם, אבל לכל אחד מהם יש יתרונות ואתגרים שחשוב להכיר, במיוחד לפני שמחליטים איזה מהם מתאים לבית שלכם.
במהלך השנים ליוויתי לא מעט משפחות עם בולדוגים – אנגלים וצרפתים. זה תמיד מתחיל במשיכה לאותם פרצופים מקומטים, אבל מהר מאוד מתגלה שהבולדוג האנגלי שונה מהבולדוג הצרפתי כמעט בכל אספקט: גודל, פעילות גופנית, נטייה לעקשנות, יחס לילדים ואפילו צרכים רפואיים. אני זוכר זוג צעיר שאימץ בולדוג אנגלי כי חשבו שהוא "כמו הצרפתי אבל יותר גדול", ותוך חודשיים הבינו – מדובר בכלב עם אישיות וטמפרמנט שונים לגמרי.
גם מבחינת בריאות, לשני הגזעים יש נטייה לבעיות נשימה – בגלל המבנה הקצר והפחוס של אפם, תכונה הנקראת 'ברכיופליה'. אבל האנגלים נוטים לסבול יותר ממחלות מפרקים כמו דיספלזיה של הירך, בעוד שהצרפתים נוטים לבעיות גב ובעיות עיניים. גזעים מהסוג הזה דורשים לא רק ליטופים ופינוקים, אלא תשומת לב רפואית קבועה.
אז אם אתם מתלבטים בין השניים – תמשיכו לקרוא. נצלול לעומק ההבדלים האמיתיים, נסיר את ערפל הדמיון ונתמקד במה שכל אחד מביא איתו – לא רק למטה הבית, אלא ללב כולו.
הבדלים פיזיים בין בולדוג אנגלי לבולדוג צרפתי
הבולדוג האנגלי הוא כלב מוצק, נמוך ורחב עם מבנה גוף מרובע, פנים מקומטות ומשקל שנע בין 22–25 ק"ג. הוא נראה כמו מתאבק שפרש לגמלאות – כבד, שקט אבל מרשים. לעומתו, הבולדוג הצרפתי שוקל בין 8–12 ק"ג, בנוי קומפקטי אך שרירי, עם אוזניים זקורות ("אוזני עטלף") ומבט שובב שגורם לך לחייך גם אם קרעת גרב לפני שנייה.
עוד נקודה מעניינת – האנגלי כמעט תמיד נוחר, בכל מצב. ישנתי פעם בלילה ליד אחד כזה באילוף ביתי… הרגשתי כמו בסירת מנוע. הצרפתי מנחור גם כן, אבל בעצמה מתונה יותר.
מהבחינה האסתטית, רוב האנשים נמשכים לצרפתי בזכות הגודל הנוח למגורים עירוניים. לא מעט רווקים או משפחות צעירות, במיוחד בדירות קטנות בלי מעלית, יבחרו בצרפתי דווקא בגלל שהוא "מותאם מעלית". האנגלי לעומתו דורש יותר מרחב, גם כדי להסתובב וגם כדי להתקשות לעלות במדרגות.
אגב, העובדה ששני הגזעים פחוסי אף מקנה להם הבעה אנושית, אבל גם מחיר בריאותי. מומלץ מאוד לרכוש או לאמץ מבית גידול שמקפיד על קווי גידול אחראיים ומינימום בעיות נשימה תורשתיות.
הבדלים באופי ובטמפרמנט של הבולדוגים
מבחינה התנהגותית, לבולדוג האנגלי יש סבלנות של בודהה, אבל עקשנות של פרד. הוא רגוע, כבד תנועה, אוהב לשכב בפריש, לאכול ולבהות. לפעמים מרגיש כאילו מחשבות רצות לו בראש – אבל הוא פשוט שוקל אם לקום לקחת עוד ביס.
הצרפתי אקטיבי הרבה יותר, נמרץ, אתלטי באופן מפתיע – אוהב לשחק, לקפוץ, להיות במרכז העניינים. זכור לי בולדוג צרפתי בשם לואי שעקף כלב בורדר קולי בטורניר צעצועים – פשוט הוציא מהמדף גבוה כל כדור בעצמו.
למרות הגודל הקטן, לבולדוגים צרפתיים יש קול נוכח. הם ינבחו כשייפגע הגבול שלהם או כשאתם לא מסתכלים עליהם מספיק. האנגלי לעומת זאת – יבחר לשתוק גם כשהדלת פתוחה והרוח מביאה ניחוחות סטייק. אבל הוא גם פחות מגיב לאורחים, לצעצועים או אפילו לגשם על הראש.
חשוב להבין: הצרפתי יותר מתאים למשפחות שאוהבות אינטראקציה, משחקים, חיוניות. האנגלי – מדויק למי שמחפש כלב רגוע, שמח וכבד משקל לעשות איתו נטפליקס בסלון.
תחזוקה ובריאות: מי דורש יותר?
שני הגזעים דורשים הקפדה על ניקוי הקפלים בפנים – אחרת מצטבר שם לכלוך ולחות שיכולה להוביל לדלקות עור. אחד הבולדוגים האנגליים שגידלתי היה מדהים עם ילדים, אבל היינו צריכים לנקות לו פעמיים ביום את אזור האף – בגלל קפלים עמוקים במיוחד.
לבולדוג האנגלי יש תוחלת חיים ממוצעת של 8–10 שנים, בעוד שלצרפתי טווח של 10–12. זה בין היתר בגלל הבעיות האורתופדיות הנפוצות באנגלים (כמו דלקת פרקים בגיל צעיר או דיספלזיה).
שני הגזעים רגישים מאוד לחום ומאמץ. ביום חם במיוחד, אחד הבולדוגים שאילפתי סירב לזוז – פשוט שכב באמצע הכביש כאילו הוא מפגין נגד ההתחממות הגלובלית. חייבים להבין – פחוסי אף לא מקררים את גופם ביעילות, ולכן יש להימנע מטיולים ארוכים, במיוחד בקיץ.
כמו כן, הצרפתי עלול לסבול מבעיות עמוד שדרה כמו עיוות חוליות (hemivertebrae). זו מחלה תורשתית די נפוצה בגזע ולכן חשוב לבצע צילום רנטגן בשלב מוקדם.
- לבולדוג אנגלי חשוב לרכוש מזרן אורטופדי, במיוחד בגילאים מתקדמים – זה יפחית עומס על המפרקים וכאבים. אני ממליץ על מזרנים עם תמיכת memory foam.
- בבולדוג צרפתי, טריק מצוין הוא להרגיל אותו לרתמה ולא קולר – הרתמה מפחיתה לחץ על קנה הנשימה, מה שמפחית סיכוי לחנק ונשימה רועשת.
התאמה למשפחה: איזה בולדוג מתאים לכם יותר?
לבולדוג האנגלי יש אופי עדין מאוד עם ילדים קטנים. הוא סבלני, לא קופצני, וגם כשהוא לא קולט ששעת שינה כבר באה – הוא לעולם לא יגיב באגרסיביות. למשפחות שמחפשות כלב רגוע שלא ידרוש הרבה מבחינת סיבוב או פעילות – זה בול. תרתי משמע.
הבולדוג הצרפתי, מצד שני, משתלב היטב במשפחות אקטיביות יותר. הוא אוהב ריצות קצרות, מצוין במשחקי אינטראקציה עם ילדים וזקוק לשגרה של גירוי מנטלי – אחרת הוא עשוי להתחיל "לקשט" את הבית בעזרת הריפוד של הספה.
אם אתם גרים בדירה קטנה ואין לכם מעלית – הצרפתי הוא בחירה חכמה יותר. גם בגלל הגודל וגם בגלל שהוא לעיתים מתפקד כלב שמירה קטן – יתריע כשמישהו מתקרב לדלת. האנגלי יברך את הגנב בפיהוק.
משקל המשפחה גם משחק תפקיד: משפחות מבוגרות יותר או אנשים עם קושי פיזי, יסתדרו יותר עם כלב שהוא פחות תזזיתי (כמו האנגלי), בעוד שזוגות צעירים עם ילדון מלא אנרגיה – ימצאו בצרפתי שותף מושלם למשחק.
- אם אתם עובדים רוב היום מחוץ לבית – גם הבולדוג האנגלי וגם הצרפתי יכולים להשתעמם. לכן השקיעו בצעצועי חשיבה כמו קונג שניתן למלא בחטיפים או מתקני פיזור מזון.
- לבולדוגים יש נטייה להשמנה. הקפידו על מזון מאוזן, עשיר בפרוטאין אך דל קלוריות, בשילוב עם המלצות הווטרינר במעקב שנתי לפחות.
סיכום עם קריצה: מי ניצח – האנגלי המנומנם או הצרפתי הקשקשן?
אז הנה האמת – אין מנצח ברור. הבחירה בין בולדוג אנגלי לבולדוג צרפתי תלויה באורח החיים שלכם, הקצב היומי שלכם והמרחב הביתי.
שניהם מתוקים, מצחיקים, וראויים לכל האהבה שבעולם. אבל כל אחד מהם הוא עולם בפני עצמו – האנגלי אוהב שקט, אוכל ונמנום. הצרפתי אוהב ריגוש, משחקים וחיבורים.
הכי חשוב? אל תקנו כלב לפי הבאזז באינסטגרם. תבקשו לפגוש גורים, הורים, לקרוא דוחות רפואיים, לדבר עם מאלפים, לבלות עם הכלב כמה ימים – זה מה שעושה את ההבדל בין החלטה אימפולסיבית לכלב שמתאים בול לאורך שנים.
בפעם האחרונה שליוויתי משפחה בהתלבטות הזו, אמרתי להם: "הבולדוג שאתם בוחרים הוא לא רק הכלב שלכם – הוא יהיה גם ההשתקפות שלכם." ושכמו בכל מראה – חשוב לבחור את זו שמראה לכם חיוך באמת.
