שלושת הגזעים – בולדוג צרפתי, בולדוג אנגלי ובוסטון טרייר – נראים דומים, אבל יש ביניהם הבדלים משמעותיים בגודל, אופי, אנרגיה ורגישויות בריאותיות. עבדתי עם כל אחד מהם במהלך השנים, וכל גזע מביא איתו עולם פנימי נפרד, שלא תמיד קופץ לעין במפגש הראשון עם הכלב בגינת הכלבים.
הבולדוג האנגלי הוא כבד, איטי ורגוע – ממש כמו ספה עם רגליים. הוא גזע ידידותי, אבל לא נמרץ במיוחד. לעומתו, הבולדוג הצרפתי – המכונה גם "הפרנצי" – קטן יותר, שובבי הרבה יותר, ומלא ביטחון עצמי לא פרופורציונלי לגודלו. והבוסטון טרייר? קל לי לזהות אותו מרחוק לפי ההליכה הקופצנית והעיניים הענקיות שהוא תמיד תוקע בי במבט של “בוא נשחק”.
הכרתי פעם לקוחה עם שלושת הגזעים בבית אחד – כן, שלישיית הברכיצפלים. היא סיפרה לי שבכל בוקר היא ידעה לפי הצליל של צעדי הריצפה מי התעורר קודם: הבוסטון טרייר, שקופץ כמו קפיץ; אחריו הבולדוג הצרפתי שנמרח על הרצפה בדרך למזון; וסוגר את השלישייה הבולדוג האנגלי, שצלע למטבח עם פרצוף של "תעזוב אותי, מאוחר מדי בשבילי לקום עכשיו".
פיזית – שלושתם בעלי פנים פחוסות, מה שאומר שמדובר בגזעים ברכיצפליים. זה משפיע על אופן הנשימה, הרגישות לחום ועל סבילות למאמץ. עם זאת, יש הבדלים בין הגזעים גם בתוך הקטגוריה הזו. לכל אחד מהם יתרונות בריאותיים ואתגרים, במיוחד באקלים הישראלי החם.
מבנה גוף והתנהגות: דמיון מטעה אך שוני עמוק
הבולדוג האנגלי הוא הגזע הכבד ביותר מבין השלושה – שוקל בין 22 ל-25 ק"ג בממוצע, עם גוף כבד, כתפיים רחבות וגולגולת עבה מאוד. השרירים חזקים, אבל התנועה שלו מושפעת מהמיבנה הקצר והרגליים הקצרות. הוא טיפוס של סiפה, ויש לו הרבה הומור יבש – תמיד נדמה שהוא עושה לך טובה כשהוא בא לשחק.
הבולדוג הצרפתי, לעומתו, הרבה יותר קומפקטי – שוקל סביב 10-14 ק"ג. יש לו אוזניים עומדות בצורת עטלף, ופרופורציה טיפוסית של "חתול בכלב". הוא קופצני, שובב, אוהב תשומת לב, ולא מהסס להביע דעה – כולל נהמות קטנות כשהוא רגזן. הכרתי בולדוג צרפתי בשם לואי שהייתי משגיח עליו במשך שבוע. כל בוקר הוא היה מוודא שאני שם, ואז רץ – ממש עף – לבדוק אם שמתי חמאה על הלחם שלי.
והבוסטון טרייר? הוא הקליל והמוקפץ מכולם. שוקל בסביבות 6-11 ק"ג, עם פרווה קצרה יותר ומראה "טלויזיוני" מאוד – עיניים גדולות, צבעי שחור-לבן שמזכירים טוקסידו, ואישיות של שחקן קומדיה. מדובר בגזע תוסס, סקרן מאוד, ויחסית קל לאילוף. דברים קטנים כמו קליקר, משחקי חיפוש וצ'ופרים גורמים לו להתהלך כאילו זכה בפרס נובל.
בריאות ורגישויות – מה חשוב לדעת על גזעים עם פנים פחוסות
כל הגזעים האלו ברכיצפליים, כלומר – בנויים עם גולגולת קצרה, נחיריים צרים, ונטייה להתקפי קוצר נשימה. זה מתבטא בנחירות, התנשמויות אחרי הליכה קצרה, ורגישות גבוהה מאוד לחום וקור קיצוניים.
אבל הבדל קריטי טמון במבנה הפנימי של הגרון והאף. הבולדוג האנגלי לרוב סובל מהיצרויות חמורות יותר, לכן יש מקרים שדורשים ניתוח קיצור חך רך או פתיחת נחיריים. טיפ אחד שאני תמיד נותן: אם אתם רואים כלב פחוס שמתאמץ לנשום – אל תתמהמהו. זה לא חמוד, זה סימן מצוקה.
הבולדוג הצרפתי גם הוא חשוף מאוד לבעיות נשימה, אך קל יותר מבחינה ניתוחית, וגם מסתגל טוב יותר לאילוצים פיזיים כשהוא צעיר. בוסטון טרייר, בגלל שהוא מעט יותר מוארך בגולגולת ופחות קיצוני בגזעיות הפחוסה – מתפקד טוב יותר, אם כי עדיין נחשב רגיש לחום וזקוק לפיקוח בקיץ.
אופי והתאמה לבית – למי מתאים כל גזע?
- בולדוג אנגלי – חבר שקט למשפחות רגועות: מצוין עבור אנשים שמחפשים כלב סבלני, ידידותי לילדים, שלא מצריך פעילות שיא. דורש מודעות לבעיות עור, קפלים וריח גוף. הרבה רייר – שימו מגבת קבועה על הספה, מניסיון.
- בולדוג צרפתי – ליצן אנרגטי עם רצון לפינוק: מתאים למשפחות שאוהבות פעילות בינונית וקשר יומיומי חזק. כלב שמתקשר ברמה גבוהה עם הבעלים, אך לעיתים רגיש מאוד לחרדות נטישה. הכרחי לעבוד איתו על שגרה וביטחון עצמי.
- בוסטון טרייר – מתאגרף קטן עם אפרכסת: מושלם לדירות עירוניות, אנשים שאוהבים משחקים קצרים ואילוף. אוהב ללמוד טריקים, מגיב היטב לחיזוקים חיוביים, ובעל תקשורת גוף עשירה. מכונה לעיתים "האינטלקטואל של הפחוסים".
עובדות מרתקות שאתם חייבים לדעת על שלישיית הברכיצפלים
- הבולדוג האנגלי כמעט נכחד במאה ה-19 כשהופסק ספורט הברוטלי Bull Baiting – ממנו נוצר. הגזע הוצא מהזירה והפך לחיית מחמד, אבל שמר על נקמות רעות: מספטמבר ועד מאי – הוא שונא לקום בבוקר.
- הבולדוג הצרפתי נוצר למעשה באנגליה, כשהאורגים ממידלנדס חצו בולדוגים קטנים עם טריירים, ולקחו את הגזע לפריז. בעיר האורות הוא הפך ללהיט בין אמנים, כולל פיקאסו, שהיה בעלים של בולדוג צרפתי בשם לוקי.
- הבוסטון טרייר הוא הגזע הלאומי של מסצ'וסטס – הגזע האמריקאי הראשון שהוכר על ידי ה-AKC בשנת 1893. הוא מבוסס על הכלאה בין בולדוג אנגלי וטרייר אנגלי לבן שכיום נכחד.
סיכום מחויך עם רגליים קצרות וזנב מסולסל
פגשתי בבתים אינספור את שלושת הגזעים הללו, וכל פעם מחדש נדהמתי איך כל אחד מביא איתו משהו אחר: הבוסטון תמיד עושה לי חיוך (ולפעמים עיוות לשון לא צפוי), הבולדוג הצרפתי גורם לי לצחוק מהבטן, והבולדוג האנגלי? שוב – ספה חיה.
בשורה התחתונה, הבחירה תלויה בסגנון החיים שלכם: אם אתם אוהבים שקט ונמנומים – לכו על האנגלי; אם אתם זקוקים לפרנץ מוזר וחכם – הצרפתי מושלם; ואם אתם בעניין של קולנוע אילם עם פרצופים הומוריסטיים – הבוסטון ינצח כל יום.
רק תזכרו – הכלבים האלו רגישים, צריכים השגחה, אוורור, והכי חשוב: לאהוב אותם בדיוק כמו שהם – עם נחירות, פלוצים ובעיקר נשיקות רטובות ומוזרות.
