הוואנז ובישון פריזה הם שני גזעי כלבי לוויה קטנים עם מראה דומה מאוד, אך מאפיינים התנהגותיים ובריאותיים שונים לחלוטין. כמאמן כלבים שגידל וליווה עשרות כלבים משני הגזעים, אני יכול לומר שהם אולי נראים כמו אחים תאומים, אבל בפועל הם מתנהגים כמו בני דודים עם אישיות מנוגדת.
שניהם קלים לתחזוקה יחסית, מתאימים למשפחות, וכמובן, מתהדרים בפרוות כותנה לבנה שמזמינה חיבוק. אבל מתחת לפרווה היוקרתית מסתתרים ההבדלים הגדולים באמת – בעיקר באופי, דרישות האנרגיה ואפילו ברגישויות הבריאותיות. כמו שתלמידים שונים לובשים תלבושת אחידה – זה שהם נראים דומה לא אומר שהם מגיבים או לומדים אותו הדבר.
יצא לי לעבוד עם בישונים שנהנו להתפנק על הספה ולא זזו כמעט בלי להזמין אותם לטיול, לעומת הוואנזים שהם פשוט ליצנים אנרגטיים שיודעים להצחיק משפחה שלמה. בשומרוני בירושלים הכרתי הוואנז בשם לואי שהיה מסוגל "לשיר" כשהילדה שלו שרה – תופעה שלא ראיתי מעולם אצל אף בישון שיצא לי לפגוש.
אז איך באמת מבדילים בין הגזעים? נצלול לעולם שלהם ונראה מקרוב מי מהם מתאים לבית שלכם, לחיים שלכם ולהרפתקאות שאתם חולמים לחלוק עם חבר פרוותי.
איך נראים ההוואנז והבישון – דומים להפליא, אבל עם הבדל קטן שמספר סיפור גדול
במבט ראשון, קשה להבדיל בין השניים: שניהם לבנים, מתולתלים, קומפקטיים ושובי לב. צריך עין מקצועית – או סבלנות – כדי לזהות את הפערים הגופניים העדינים ביניהם.
הוואנז נוטים להיות מעט ארוכים יותר בגוף, עם מעט פחות נפח בפרווה, וגובהם נע סביב 23-27 ס"מ. כשאני רואה אחד כזה ברחוב, אני תמיד מציץ לו בזנב – להוואנז יש לרוב זנב שמתעגל בנינוחות מעל הגב, אבל לא באותו נפח מרשים כמו של הבישון.
בישון פריזה, לעומתו, קטן יותר פיזית, אבל עם פרווה צפופה ומלאה – כזו שנותנת לו מראה כדור של שלג. הזנב שלו מוצג בגאווה מעל הגב, עם נפח מרשים שזז באצילות. העור שלהם גם שונה בגוון: להוואנז יש לעיתים עור אפרפר, בעוד בישון נוטה לעור ורדרד.
לצורכי תערוכות, התקן לגזעים מקפיד על פרטים דקים – כמו גובה, צורת אוזניים, ומרחק בין העיניים – אבל לכם כבעלי כלבים, הדבר החשוב באמת הוא אופיים. ושם קבור הסיפור הגדול.
הבדלים באופי: ליצן מול הרפתקן עדין
אני אוהב לתאר את ההוואנז כקומיקאי קטן. יש להם חוש הומור מולד, הרצון להצחיק ממש בוער בהם. עבדתי עם הוואנז בשם צ'ילי שהיה פותח מגירות כדי לגנוב גרביים – רק כדי לרוץ איתן בסלון ולגרום לבעלים שלו לרדוף אחריו מצחקקים. הוא לגמרי ידע מתי משתלם לעשות "שטויות".
בישון פריזה, לעומת זאת, יותר רגוע, מתמסר. אולי נחוש סלוני יותר מהוואנז, אבל זה ממש לא אומר שהוא עצלן – רק טיפוס שלוקח את החיים בפרופורציה. הם אוהבים שגרת טיולים קבועה, ליטוף ממוקד ומעט שלווה.
הוואנזים גמישים למעברים, מתאימים לחיים דינמיים, לטיולים, לפעילויות חוץ. בישונים, לעומת זאת, קונסרבטיביים יותר – ילדים קטנים שמרעישים יותר מדי עלולים להכעיס אותם. הם זקוקים לסביבה רגועה, מוכרת וצפויה.
כל אחד מהגזעים יספק אהבה ללא תנאים, אבל בצורה שונה – ופה ההבדל מתעצם. שווה לדמיין מה אתם מחפשים מחברכם על ארבע – מסיבת פיג'מות או תה של חמש עם שקט.
טיפוח, בריאות ותחזוקה שוטפת: אתם חייבים לדעת לפני שמתאהבים
שני הגזעים דורשים טיפול שוטף בפרווה – אין קיצורי דרך פה. כמאמן שליווה מאות בעלים מתוסכלים, הסוד הוא מברשת איכותית, ביקור קבוע לספר, וסבלנות. אבל – יש גם נקודה חיובית: לא נושרים בכלל. לא שערה על הספה. זה יתרון אדיר למשפחות עם רגישות לאלרגנים.
הפרווה של הבישון עבה יותר, נוטה להסתבך ולהתכער מהר יותר אם לא מטפלים בה כל יומיים-שלושה. ההוואנז, למרות צפיפות נמוכה טיפה, גם דורש הברשה יומית – אבל לא נצפה שיופיעו בו ראסטות בתדירות גבוהה כמו אצל בישונים שלא טופלו.
בריאותית, יש שוני חשוב: להוואנזים יש נטייה לבעיות ברכיים (לפצות פטלה) ולריחות פה אם מזניחים צחצוח. בישונים, לעומתם, מועדים יותר לאלרגיות עור קשות, גירודים ואפילו דלקות עיניים חוזרות – בגלל המבנה הקטן סביב ארובת העין והדמעתיות המוגברת.
חשוב להבין: בעוד ששני הכלבים חיים בממוצע 13-15 שנה, טיפולי המניעה שונים לחלוטין. מי שקונה בישון – שיתכונן לייבש עיניים ולעשות תספורות עיניים כל חודש. להוואנז – הסתכלו על יציבה וצליעה מוקדמת כבר מגיל 2.
- תחזוקה שוטפת: בישון דורש גישה לטיפוח כל יומיים בגלל הפרווה הסבוכה; הוואנז קל יותר יחסית אך עדיין דורש הברשה יומיומית וספר כל 6 שבועות לפחות.
- בעיות בריאות שונות: הוואנז – נטייה לברכיים לא יציבות ודלקות פה; בישון – רגישות עורית, דמעות וגירויים באוזניים.
טיפים לבחירת הכלב המתאים לכם: לייפסטייל משפחתי מול הרפתקאות זורמות
רגע לפני שאתם בוחרים – עצרו וחישבו: איך אתם חיים? האם אתם משפחה עם ילדים, מרעישים, זזים בין סבתא למגרש הכדורגל? או שאתם זוג צעיר שאוהב שקט, סדר ואסתטיקה?
בישון פריזה יתאים למשפחות עם סדר יום קבוע, סביבה יציבה, ואם יש ילדים – שילמדו לכבד מרחב. יש להם נשמה של אמן – שונאים בלגן, מעריכים סטנדרט. הם לא אוהבים הפתעות.
הוואנז, לעומתם, מתאים בעיקר למשפחות חמות וספונטניות. כאלו שמתגלגלים מצחוק, שעושים קמפינג פתאומי, שנותנים לו להיכנס לרכב לא מתוכנן פשוט כי מתחשק.
מניסיוני, ככל שהחיים דינמיים יותר – ההוואנז משתלב טוב יותר. הבישון אמנם יפה ואלגנטי – אבל גם רגיש וסוליסטי. הצרכים שלו ברגשות עדינים, פחות מתאים לרעש סוער או לבית שכל הזמן משתנה.
- למשפחות אנרגטיות: הוואנז יהיה שחקן נשמה, שותף שטותניק וחבר לטיולים וספונטניות.
- למשפחות יציבות ושקטות: בישון פריזה יפרח בסביבה מסודרת ומאורגנת עם ליטופים, הרגלים והרבה טקסי חיבה.
עובדות מפתיעות על הוואנז ובישון שכדאי להכיר
הוואנז הוא כלב לאומי של קובה, והופיע בכתבים מהמאה ה-18 כבן לוויה למשפחת המלוכה הספרדית. אזור הקאריביים טיפח את גונו הקליל ואת מזגו החברתי – ממש כמו שיר סלסה על ארבע רגליים.
הבישון, לעומתו, היה פייבוריט של חצרות צרפת ואיטליה עוד מהמאה ה-16. יש ציורים של אצילות מתקופות הרנסנס שמחזיקות אותו בחיק – כמעט כמו קישוט חי, מושלם עם שמלה נפוחה ומניפה.
ולמרות הדמיון ביניהם, מבחינה גנטית הם לא כל כך קרובים: להוואנז יש השפעה של פודל חוצה ימים, לבישון פריזה קשר היסטורי דווקא ללמלטזים ולאנשי מדריד.
על פי נתוני AKC, הוואנז מדורג כיום במקום 24 בפופולריות בארצות הברית, לעומת הבישון שנמצא רק במקום 48 – נתון שמראה שכנראה אנשים התחילו להעדיף את הכלב העדכני, המשוחרר מהקודים הצרפתיים.
