תחש (Dachshund) אינו גזע היפואלרגני. הוא משיל שיער ברמות משתנות בהתאם לסוג הפרווה, ועלול לגרום לתגובה אלרגית אצל אנשים הרגישים לפרוות כלבים או לקשקשים שלהם.
אני מגדל תחש קצר-שיער שנשירת השיער שלו אמנם לא עצומה, אבל גם לא מזערית. השיער הקצר והחד נוטה להיתקע בספות, בבגדים ואפילו בשמיכות בצורה מפתיעה. לעומת זאת, התחש בעל הפרווה הארוכה נחשב לנושר מעט פחות, אבל פרוותו מסתבכת ודורשת הברשה יומיומית – אחת הדרכים להפחתת אלרגנים בבית.
הבעיה עבור אלרגיים היא לא רק השיער עצמו, אלא הקשקשים והחלבונים שנמצאים ברוק, בזיעה ובשתן של הכלב – והם נדבקים לפרווה ונפלטים לאוויר. ראיתי לא מעט משפחות שהתאהבו במראה המשעשע-רציני של כלבי תחש, ניסו לגדל אחד ואז סבלו מגירודים, שיעול או אף דומע תוך כמה ימים. זה לא אשמת הכלב ולא של הבעלים – פשוט שילוב לא מוצלח.
יש הבדל גדול בין סוגי התחש מבחינת טיפול בפרווה. תחש שיער חוטי לדוגמה דורש טיפוח ידני שכולל "פליקינג" – מריטה ידנית של שיער מת. טיפול כזה מפחית במידה מסוימת את פיזור השיער בבית, אך לא מבטל אותו. בשונה מגזעים כמו הפודל או הבישון פריזה – תחש לא עובר מתחת לרדאר האלרגנים.
שלושת סוגי הפרווה של התחש: מה משפיע על הנשירה?
תחש קצר-שיער נחשב לנושר יותר מבין שלושת הסוגים. השיער שלו קצר, חד ונושר באופן קבוע לאורך כל השנה. אם אתם מאלו שאוהבים ללבוש שחור – זה יהיה סיוט. אצלי, גם אחרי שאיבה יסודית, הספה בגוון כהה תמיד נראית כאילו הכלב "מטפח" אותה בשיער.
תחש שיער ארוך משיר מעט פחות שיער יחסית, אך עלול להיתפס ברהיטים יותר בקלות בשל אורכו ומרקמו. מדובר בפרווה יפהפייה אך מתוחזקת, וכאן נכנסת ההברשה לתמונה – מי שלא מבריש בבסיס יומיומי מזמין סבך פרווה וקשרים שמגבירים את הנשירה.
תחש שיער חוטי, עם המרקם הייחודי שלו, נחשב לנושר מתון. אך חשוב לדעת: הוא דורש מריטה מיוחדת – פעולה שקל להתבלבל ולחשוב שהיא "כואבת", אבל בפועל היא הכרחית לתחזוקת הפרווה ובריאות העור. אני למדתי את זה בדרך הקשה, אחרי שבעלים לא רצו "להכאיב" והכלב פיתח דלקת עור קלה בגלל שיערות מתות תקועות.
כלבים היפואלרגניים: למה תחש לא ביניהם?
ההגדרה "היפואלרגני" איננה מדע מדויק. אין באמת כלב שאינו יכול לעורר תגובה אלרגית – יש כאלו שפשוט עושים את זה פחות. תחש מפזר מספיק אלרגנים כדי להיחשב כגזע שאינו היפואלרגני בעיני רוב המומחים.
החלבון Can f 1, לדוגמה, המצוי ברוק של כלבים ומשפיע על רוב הסובלים מאלרגיה לכלבים – מופרש גם אצל תחש כמו אצל רוב הגזעים. כל מגע של הפה בפרווה או בגוף מועבר לבני הבית כאשר השיער נושר. מי שרגיש במיוחד ירגיש את ההשפעה תוך שעות מרגע שהכלב בבית.
בבדיקות שערכתי בבית לקוחות אלרגיים, גילינו שלמרות טיפוח מוקפד ותחש שגולח יחסית – רמות האלרגנים באוויר נשארו גבוהות. הבעיה היא בפרווה עצמה אך גם במה שהיא נושאת איתה – הכולל גם אבקנים, עובש, קרדית אבק וכדומה.
- תחש קצר-שיער ישיר שיער בצורה תדירה – הברשה בתדירות גבוהה יכולה לעזור לצמצם נשירה, אך לא תעלים את האלרגנים לחלוטין
- תחש שיער חוטי דורש מריטה ידנית כל 10–12 שבועות – פעולה המקלה על הנשירה ומסייעת להפחתת האנרגיה האלרגנית שלו בבית
טיפים מעשיים להתמודדות עם תחש בבית אלרגני
אם בכל זאת החלטתם לנסות לגדל תחש ואתם אלרגיים – הכנה היא שם המשחק. אני ממליץ להתחיל בתשאול רפואי, לחשוף את בני הבית לכלב למשך כמה ימים ולבדוק תגובה. ראיתי מקרים שבהם דווקא תחש בוגר גרם לפחות תגובה מאלו שעדיין גורים. יתכן שהסיבה היא בפחות ליקוק עצמי ושיער בוגר שנושר בפחות עוצמה.
תחזוקה שוטפת של הבית חשובה לא פחות מתחזוקת הכלב. פילטר HEPA איכותי לשואב, כיסוי ספות ניתן לרחצה, ואיסור כניסת הכלב לחדרי שינה יכולים לעזור להפחית את כמות האלרגנים באוויר. לא מדובר בחיסול סיכון – אבל כן בצמצומו.
במקרים רבים, ראיתי שבחירה בגזעים חלופיים כמו פודל, לגוטו רומניולו או פורטוגז וווטר דוג התאימה משמעותית יותר למשפחות עם אלרגיות. אבל אין תחליף לאישיות של תחש – האלגנטיות הקומית שלו והאופי העצמאי-עקשן מדהימים ביומיום.
- השתמשו בשמפו מיוחד לפרווה רגישת-אלרגנים – רחצה שבועית עשויה להפחית אלרגנים בפרווה בכ-84% לפי מחקר של ASPCA
- הגדירו אזור שינה ללא כלבים – הרחקת התחש מהכריות, השמיכות והמזרן היא צעד קריטי במניעת תגובה אלרגית קשה בלילה
עובדות מפתיעות על תחש ונשירה
לתחש יש מבנה גוף ארוך שמייצר שטח פרווה גדול ביחס לגזעים קצרים ממנו. זה אומר שגם אם הוא קטן במשקל, כמות הפרווה שהוא משיר בפועל גבוהה יחסית לגזעים אחרים באותו גודל. לדוגמה: תחש ממוצע משיר פי 1.7 יותר שיער מכלב מסוג פפיון, למרות ששניהם קטני ממדים.
גזע התחש היה אהוב במיוחד על המלכה ויקטוריה, והיה חתום על לא מעט שרטוטים ישנים שתיארו אותו ככלב שאינו משיר שיער – טעות שיווקית שהתגלגלה במשך עשורים. כיום, מחקרים של AKC ו-Cornell Veterinary School מציינים בבירור: תחש אינו גזע מומלץ לבעלי רגישות.
למרות שהוא לא היפואלרגני, תחש מביא אופי נהדר לבית: חכם, שובב, ובעיקר מצחיק ברמות – תוספת נהדרת לבית שלא חושש מקצת פרווה על השטיח. אבל אם אתם או ילדיכם רגישים – כדאי לחשוב פעמיים ולקבל החלטה עם הלב, אבל גם עם האף.
