הלאסה אפסו נחשב גזע בעל רמת נשירה נמוכה מאוד, אך הוא לא כלב היפואלרגני באופן מוחלט. למרות הפרווה הארוכה והמרשימה שלו, רוב בעלי האלרגיות מגיבים פחות אליו בהשוואה לגזעים אחרים, בזכות תכונות ייחודיות של פרוותו ועורו.
עם השנים פגשתי לא מעט בעלי כלבים שחיפשו "כלב שלא משיר בכלל", במיוחד כאלה עם ילדים רגישים או מישהו בבית שסובל מאלרגיות. הלאסה אפסו עלה לא אחת כאופציה. הניסיון שלי עם כמה פרטים של הגזע הזה – כולל זוג בשם ראג'ה ומוקה שגידלתי באומנה – לימד אותי שגם אם הנשירה מינימלית, ניהול הפרווה זו עבודה בפני עצמה.
ללאסה אפסו יש פרווה כפולה – שכבת תת-פרווה דקה ושכבה עליונה ישרה, חלקה וארוכה להפליא. מדובר בפרווה שצומחת לאורך זמן, בדומה לשיער אדם, ולא נושרת בצורה טבעית ויומית כמו אצל גזעים קצוצי שיער. זה אומר פחות נשירה על הספה, אבל גם הרבה הברשה וטיפוח שוטף.
האם זה הופך אותם להיפואלרגניים? לא בדיוק. אלרגיה לכלבים לרוב לא נובעת מהשיער עצמו, אלא מהחלבונים שנמצאים ברוק, בתאי עור מתים (קשקשים) ובשתן. הלאסה כן מפיץ קשקשים — אם כי לעיתים ברמה פחותה — ולכן לא ניתן להבטיח חוויה נטולת תסמינים לאלרגיים.
פרווה מפוארת עם תג מחיר טיפוח: כל מה שצריך לדעת על נשירת שיער בלאסה אפסו
הפרווה של הלאסה אפסו היא אחת ההשקעות המתמשכות בגזע הזה. הכלבים האלה דורשים הברשה יומית (כן, יומית) כדי למנוע קשרים בצמרת הקוקו שלהם או באזורים מועדים כמו מאחרי האוזניים והבטן. אם מזניחים אפילו יומיים, כבר ראיתי פרווה שמתגלגלת לגושים שגם המסרק הכי טוב מתקשה לפרום.
במקרים מסוימים, כדי להקל על תחזוקת הכלב בבית משפחתי עמוס, אני ממליץ לגזוז את הפרווה לגזרת "puppy cut" – קצוץ ונעים – כך שגם אם נושר משהו, זה פחות בולט ופחות מצטבר. גזירה כזו בדרך כלל אינה פוגעת בשכבת ההגנה של העור, כי הלאסה בנוי לכך.
בעונת המעבר, כשהיובש משתלט והמים מתחילים להתחמם, גם הלאסות "שמלות הערב" שלהם מתחילות להחליף שיער ביתר שאת. שמתי לב שזה במיוחד קורה אצל כלבים שחיים בסביבות מחוממות מדי או כאלה שלא מקבלים תזונה איכותית.
כמות הנשירה תלוית דיאטה, סטרס ובריאות העור. ברגע שמזינים את הלאסה כראוי (תוספי אומגה 3+6, חלבון איכותי), העור נרגע, הקשקשים פוחתים, והנשירה יורדת לרמה אפסית כמעט. יצא לי לחוות שינוי דרמטי בכלב ששינה מזון על פי המלצת וטרינר תוך שבועיים בלבד.
אז מה זה אומר להיות "היפואלרגני" בעולם הכלבים?
השגת כלב שאינו "מכעיס" את האלרגיות שלנו היא לא משימה פשוטה. המונח "היפואלרגני" אינו מוגדר רשמית על ידי גופים וטרינריים. זה יותר מושג שיווקי שמנסה להעביר: הסיכוי לתגובה אלרגית נמוך.
במבחנים שערכתי עם משפחות מתעניינות, הלאסה אפסו פעמים רבות גבר על שיצו או יורקשייר טרייר, מבחינת תגובה אלרגית. ייתכן שזה בזכות ייצור נמוך יותר של קשקשים או מבנה עור שונה, אך ההשערות רבות והממצאים עדיין מוגבלים מדעית.
הבאסה היא שאין כלב שמובטח שהוא לא יפעיל את האלרגיה. לכלבים כמו נודל (לאסה אפסו מעורב עם פודל) למשל, יש משוב חיובי יותר בקרב אלרגיים. השילוב עם הפודלים – שידועים גם הם בפרווה דמוית שיער אנושי – לעיתים יוצר כלב רך, מתלטף ומינימליסט בנשירה.
גם לניהול הסביבה בבית חשיבות גדולה. אני תמיד ממליץ לאלרגיים להשקיע במסנן אוויר HEPA, לשטוף שמיכות לעיתים קרובות, ולתת לכלב מרחב שינה משלו. כך, השליטה בחשיפה לחלבונים האלרגניים משתפרת פלאים.
- טיפוח קבוע הוא המפתח: הברשה יומית, רחצה חודשית (או דו-שבועית במקרים מסוימים), ותספורות עונתיות יכולים להפחית נשירה וקשקשים.
- בדיקת תגובה אישית: לפני שמחליטים להביא לאסה, בקרו אצל מגדל או אומנה, והעבירו חצי שעה עם הכלב. תגובת הגוף שלכם היא המדד האמיתי.
נתונים מדעיים מפתיעים על נשירה ורגישות בגזעי כלבים "היפואלרגניים"
מחקרים שנעשו באוניברסיטאות בארה"ב ובמערב אירופה גילו שאין הבדל משמעותי בכמות החלבונים האלרגניים (Can f 1) שמופרשים chez גזעים "היפואלרגניים" לעומת אחרים. ההבדל נעוץ בעיקר בפרוות שמלכדות את התאים ולא מפזרות אותם באוויר.
כלבים בעלי פרווה ארוכה הדומה לשיער אדם – כמו הלאסה, הפודל וההוואנאז – משמשים לרוב אנשים עם אלרגיות, אבל זה לא מוסמך מדעית. היו מקרים בהם דווקא הלאסה, בשל אורח טיפוח לא מדויק, גרם לתגובות חריפות יותר.
לא מדובר בגזע שמתאים לכולם. משפחות שמוכנות להתחייב לגזירת שיער, לארגז טיפוח ומעקב בריאות שוטף – יקבלו במתנה כלב רגיש, שמח, עם פרווה מרהיבה וכריזמה של לוחם טיבטי קטן.
ואם אי פעם תיתקלו בלאסה אפסו בשם סנגה (זה אומר "אריה" בטיבטית), תדעו שאני הבאתי אותו פעם מהצפון ישר לחצר של משפחה מודאגת ודווקא שם – בבית אלרגי ומתוח – הוא מצא שלווה. בזמן שהם התעטשו בשבוע הראשון, בשבועיים שאחריו כבר לא היה זכר לאלרגיים, אלא חבר חדש – שעיר, גאה ואהוב.
