גרייהאונד איטלקי הוא אחד הגזעים העתיקים והאציליים ביותר בעולם הכלבים, עם שורשים עמוקים באיטליה הרומית של המאה הרביעית לספירה. כסמל ליוקרה, קלאסה ובעיקר חן על-זמני – מדובר בכלב קטן עם היסטוריה מפוארת שלא נופלת מזו של אביר מאצ'ואיסטי מהרנסנס.
פגשתי לראשונה גרייהאונד איטלקי כשביקרתי באתרי חורבות בפומפיי – כן, עם כלב. דווקא שם, בין פסיפסים וציורי קיר שנשמרו להפליא, ראיתי דמות כלב מוכרת ברזולוציה של 2000 שנה אחורה. הם לא השתנו הרבה: גוף עדין, צוואר ארוך כמו פסנתר כנף, והבעת עיניים רכה – כמעט אנושית. מאז נכנסו לחיי כמה כאלו, וליוו אותי באימונים, ביקורים בבית אבות ואפילו בסשנים טיפוליים לילדים עם פחד מכלבים.
מה שצריך לדעת זה שלמרות המראה השביר, מדובר בגזע עם מזג מיוחד – ספק חתול, ספק אצן מקצועי. הם לא אוהבים רטוב, שונאים קור, מתמסרים בלב שלם לבעלים, אבל כל תנועה חדה תגרום להם לקפוץ כמו אלתור של בלרינה. הרבה אנשים טועים לחשוב שהם "כלבי סלון", אבל בעצם מדובר בגזע רגיש מאוד שדורש הבנה עמוקה במבנה הנפשי והפיזי שלו.
ההיסטוריה של הגרייהאונד האיטלקי טבועה עמוק במרחבים של דרום אירופה – ממש תוך כדי עליית הקיסרות הרומית העליזה. לא סתם הם מופיעים באמנות הקלאסית שוב ושוב: הם היו בני לוויה, אך גם סמל לסטטוס חברתי. קיסרים, מלכים ושחקני תיאטרון בתקופה הוויקטוריאנית פשוט התאהבו בהם.
הגרייהאונד האיטלקי באימפריה הרומית: יותר מסתם כלב בית
בין השרידים הארכאולוגיים ברומא, נמצאו תבליטים עם כלבים דמויי גרייהאונד, תמיד ליד אצילים או באי טרקליני עילית. אפילו הקיסר נרון החזיק כמה כלבים מהסוג הזה במקום שבו היום עומד הקולוסיאום. מה שעושה את זה מרתק באמת הוא שבניגוד לכלבים ששימשו לציד בלבד, הגרייהאונד האיטלקי הוחזק כחיית ליווי – מישהו להראות איתו ולהתרברב.
לפני כמה שנים, עבדתי עם כלבה בשם "ויה", גרייהאונדית עדינה עם הליכה אצילית שחיה בבית עם תריסר ילדים. הייתם מצפים שהיא תוכל פחות מכפית מהומה – אבל לא. היא דווקא שיגשגה, כל עוד שמרו על הליכה יומית בשקט, ללא פיתולים לא צפויים. גם בני רומא ידעו את זה – הם טיפחו את הגזע לא רק ליופי, אלא גם לרוגע, לשתיקה ולחוכמה הפנימית שהוא משדר.
הם הפכו לחלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי של המעמדות העליונים – והיו מונחים בזרועות נשואות פנים, מצוירים בציורי קיר, נקברים לצד בעליהם כאות כבוד. לא תראו בולדוגים בזה.
ההשפעה שלהם נמשכה גם לתקופת הרנסנס, כאשר הם שבו והופיעו בפורטרטים של אמנים מפורסמים כמו בוטיצ'לי וטיציאן, מחובקים בחיקם של דוכסיות ונשות חצר.
כיצד הגרייהאונד האיטלקי השתמר בגזע עדין אך עוצמתי
מדובר בכלב עם פרופורציות כמעט קריקטוריסטיות – רגליים דקות, גב מקושת, מבט רב משמעות. אבל בתוך כל האלגנטיות הזאת מסתתרת מערכת שרירים מתוחכמת ביותר. הם בנויים לריצה בקו ישר, במהירויות גבוהות, ממש כמו הגזע "הגדול" יותר – הגרייהאונד האנגלי.
היום, רובם לא רצים בתחרויות – אבל תנסו פעם לזרוק להם כדור בפארק פתוח. פתאום הוא נעלם מהעין בתוך שנייה, ואז חוזר כאילו כלום לא קרה – מין קסם כזה של אצילות נטולת מאמץ.
יום אחד נתתי פקודת "רגלי" לגרייהאונדית בשם "לוצ'יה" שאימנתי. היא התקרבה כל כך ברכות, שכמעט לא הרגשתי שזזה. הרמתי מבט וראיתי רק עיניים – עיניים חודרות עם הבנה שקטה. ברגעים כאלה מבינים שהחיבור עם הגזע הזה הוא הרבה מעבר להלך רוח – זה קשר תרבותי, רגשי ועתיק.
ומבחינה בריאותית? יש לא מעט יתרונות – אורך חיים ממוצע של 12-15 שנים, מערכת עיכול רגישה אך יציבה יחסית, ובעיות רפואיות נמוכות יחסית, כל עוד אין טראומה גופנית. כן – מדובר בגזע שדורש מזרן איכותי ושמיכה חמה, אבל בתמורה תקבלו נשמה רגישה במיוחד.
איך לבחור ולגדל גרייהאונד איטלקי בבית מודרני
- תנאים סביבתיים: הגרייהאונד האיטלקי זקוק לבית חמים, ללא רעשים חזקים. הם לא אוהבים שינויים תכופים. כשהם צעירים, רצוי ללמד אותם הרגלים עקביים – מקום קבוע לאוכל, שגרת טיולים מדויקת, וביגוד חורפי בהתאם למידתם. כלבה בשם "פפה", שלביתי בגידול במשך חצי שנה, סירבה לצאת אם לא הייתה עטופה בסוודר צמר אדום – ולא, אי אפשר לרמות.
- אילוף וניהול רגשי: זהו גזע רגיש מאוד לביקורת. במקום "לא!" חזק, נסו להשתמש בהפניית תשומת לב. הרבה אילוף חיובי, משחקים שקטים, וחיזוקים על ניסיונות – אפילו אם לא הצליחו. אני נוהג להשתמש בגישת "ציון חיובי" עם חטיפי דלעת. התוצאות? קשר מדהים, שקט פנימי, ואפילו יכולת ללמד טריקים מורכבים כמו תזמון עם מוזיקה.
טריוויה וגילויים היסטוריים מפתיעים על הגרייהאונד האיטלקי
ידעתם שהגרייהאונד האיטלקי היה חיית המחמד האהובה של קארל הראשון מאנגליה? או שפרדריק השני החזיק עשרות מהם בטירה שלו באיטליה הדרומית? וכמעט בלתי ייאמן – במצרים העתיקה נמצאו עצמות כלבים דומים מאוד לגרייהאונדים, מה שמעלה את הסברה שהם חצו את הים התיכון יחד עם סוחרים רומיים.
ומה עם היום? בארה"ב מדווחים כל שנה על עלייה של 12% באימוץ גזע זה, במיוחד בקרב צעירים בערים – בזכות המראה היוניקי, אך גם בגלל שהם משתלבים נהדר בבתים קטנים. יש להם צרכים פשוטים יחסית – מספיקה להם ריצת חימום של 20 דק' ביום ושאר הזמן בכיף על הספה.
אנחנו מדברים כאן על כלב שעבר בקווים ישירים דרך אימפריות ונשים מהוללות, והוא עדיין איתנו – משפיל מבט, אבל גאה. מי שיודע לקרוא בין השורות של ההיסטוריה, מזהה את העוצמה דווקא בשקט של הגזע הזה.
הגרייהאונד האיטלקי הוא לא רק כלב – הוא מסע בזמן, עם ריח של שמן זית, טיח מתפורר, וצלילים עדינים של לאוטה. אם תקשיבו טוב – אולי תרגישו גם אתם חלק מהפסיפס הזה.
