גרייהאונד איטלקי הוא כלב עדין ומלא חן, אך רבים מבני הגזע סובלים מרמות גבוהות של פחדים וחרדות – לעיתים בעקבות גנטיקה ולעיתים מתנאי סביבה. חשוב להבין את מקורות החרדה, ולהעניק לכלב כלים רגשיים וביטחוניים כבר מהשלבים הראשונים לחייו.
כעוסק באילוף כבר קרוב ל-20 שנה, אני מזהה את גרייהאונד האיטלקי כמעט מיד לפי שפת הגוף העדינה והרעד הקל בזנב כשהוא מתקרב לעולם החדש. זהו גזע רגיש מאוד לגרייה בשגרה, שינוי חפצים בבית, צלילים חזקים, ואפילו אינטראקציה מאולצת עם כלבים אחרים. וזה לא שהוא חלש – להפך, יש לו עוצמות רגשיות ודינמיקה יפהפייה – אבל הוא זקוק לסביבה מאוזנת במיוחד.
לפני כמה שנים אימנתי כלב מופלא בשם לורנצו, גרייהאונד איטלקי בן שנה וחצי, שפחד מכל רעש מזערי ברחוב – החל מאוטובוסים וכלה בנפילת מסטיק על המדרכה. ימים של היכרות הדרגתית עם העיר, שימוש ב-clicker לתימלול התנהגויות רגועות, וחיזוקים חיוביים הובילו אותו לסיורים עצמאיים בגני ילדים. הניצחון שלו – ושלנו – היה לראות אותו עומד על ארבע יציבות מול מסיבת יומולדת בפארק. כן, עם בלונים ומוזיקה וכל זה.
אז איך מזהים פחד כל כך עמוק ואיך מטפלים בו בצורה שמכבדת את הנפש של הגזע הזה? ובכן, קודם כל להבין שהגזע הזה הוא לא "מפונק" אלא "מתקשר" באופן עקיף – ברמת רגישות התחושתית שלו, הוא פשוט חווה את העולם בעוצמות אחרות משל רוב הכלבים.
מהם הגורמים הנפוצים לחרדה אצל גרייהאונד איטלקי?
הגורם הראשי הוא מבנה נפשי המושפע מתורשה. הגרייהאונד האיטלקי פותח באיטליה ככלב לוויה מהודר, קטן ועדין יחסית לקרובו המהיר וגדול-הגזרה, הגרייהאונד האנגלי. מבנה האישיות הקלאסי כולל רגישות גבוהה לגירויים ולאווירה הכללית בסביבה.
גורם נוסף הוא חוסר סוציאליזציה מוקדמת. גור גרייהאונד איטלקי שלא נחשף בהדרגה לסביבה עירונית מגיל צעיר עלול לפתח רתיעה קשה מכל דבר חדש. במיוחד מראות לא מוכרים, אנשים זרים, או רצפות חלקות.
גם טראומות עבר אינן נדירות – בעיקר אצל גרייהאונדים שאומצו ממקלטים אחרי תקופת נטישה או התעללות. אפילו דבר קטן, כמו רשרוש של שקית ניילון, עלול לעורר תגובה פוסט-טראומטית שנראית לחלק כמו מגוחכת – אך בליבו של הכלב, היא אמת.
חשיפה למזג אוויר קיצוני היא אתגר נוסף. בשל עורם הדק וחוסר שכבת שומן מגנה, הם רגישים מאוד לרוח ולקור. החשש להיחשף לסביבה חיצונית במזג אוויר לא נעים מתרגם לעיתים לפחד לצאת בכלל מהבית.
דרכי טיפול מומלצות בחרדה של גרייהאונד איטלקי
טיפול נכון מתחיל בהבנה שהגרייהאונד האיטלקי צריך קודם כל תחושת ביטחון וסביבה שקטה. כשאני עובד על הורדת חרדה, אני מתמקד בשני אלמנטים קבועים: קביעות ושגרה נעימה, בשילוב חיזוקים מדויקים מאוד.
אחת הטכניקות האפקטיביות ביותר היא חשיפה הדרגתית ומודרכת. לדוגמה, אם הכלב פוחד מהרחוב – מתחילים מפתיחת הדלת בלבד, תוך כדי פינוק וביטוי של התלהבות חיובית, ואז יום למחרת עוברים למרפסת או לחדר מדרגות. עד שמגיעים לגינה, צעד צעד.
שילוב של תגמול קולי (כמו "כלב טוב") עם חיזוקים קולינריים אהובים במיוחד – אני תמיד ממליץ על נקניק פסטרמה הודו דק דק (ללא תיבול) – יוצר התניה חיובית לחוויה שבעבר נחשבה מפחידה.
במקרים קשים יותר, אני עובד עם תרפיה התנהגותית בשילוב וטרינר התנהגותי מוסמך. לעיתים תמיכה תרופתית לתקופות מוגבלות היא חלק מהפתרון – לא כאמצעי קסם, אלא כמרווח נשימה רגשי לתחילת למידה מחודשת של סביבה בטוחה.
- הציבו אזור שקט מוכר בבית – פינה עם שמיכה אהובה, תאורה עמומה ומוזיקת רקע רגועה (יש אפילו רשימות השמעה ב-Spotify לכלבים)
- צאו לטיולים באותם זמנים ומסלולים – השגרה נותנת ביטחון ועוזרת להפחית מתח סביבתי. שינויים קטנים יש להכניס בהדרגה
גידול גרייהאונד איטלקי חרד עם ילדים ומשפחה
לא מעט שואלים אותי – האם כלב פחדן מתאים לבית עם ילדים? התשובה היא: תלוי בילדים. אם מדובר במשפחה רגישה שמלמדת גבולות וכבוד למרחב הכלב, זו יכולה להיות מערכת יחסים מרפאת לשני הצדדים.
אני זוכר משפחה מקסימה בהוד השרון – ילדה בת 6 בשם הדס וכלבה בשם נינה, ששנים נמנעה ממגע ורקדה סביב החדר כמו כלת מסיבה ביום רע. אחרי חודשים של אכילת ארוחת ערב יחד – הילדה על השולחן, הכלבה על כורסה מתחת – נוצרו ביניהן סמלים פרטיים של חיבה. הדס הייתה שרה לה שיר מסוים – ונינה הייתה נאנחת בדרך שרק גרייהאונד יודע להיאנח.
חשוב מאוד ללמד ילדים איך לגשת לכלב כזה – לא ללטף מלמעלה, לא לרוץ פתאום או לצעוק. ובעיקר – לתת לכלב את הזכות לבחור מתי להתחבר. כשהוא בוחר – זו התמסרות משמעותית בהרבה מכל התלהבות של פודל או ביגל.
בנוסף, יצירת אזורי מרחב אליהם הכלב יכול "לברוח" כשהוא מוצף מגרמת מאכל או חברים רועשים – היא חובה. חדר צדדי בלי תנועה, ממנו יוכל לשמוע מרחוק מה קורה, אבל לא להיבלע בתוך האירוע.
- שיחות עם ילדים על רגשות הכלב מפתחות גם אצלם אמפתיה ומודעות – זה שיעור לחיים
- חשוב לתווך את התנהגות הכלב – למה הוא רעד? למה פתאום ברח מהמטבח? וכיצד אפשר לעזור לו ולהיות "חבר רגשי"
עובדות מפתיעות על גרייהאונד איטלקי ורגישותו הרגשית
מחקרים מהשנים האחרונות משתמשים בגרייהאונד האיטלקי כמודל מחקרי להבנת חרדות סוציאליות אצל בני אדם. כן, אתם קוראים נכון – הדמיון בין מנגנוני העיבוד הרגשי במוח הגזע הזה למוח האנושי – מפתיע ומרגש כאחד.
בנוסף, ע"פ דו"ח של The Kennel Club הבריטי, כ-63% מבעלי גרייהאונד איטלקי מדווחים על התנהגויות פחד אצל כלביהם – בהשוואה לממוצע של 28% בגזעים אחרים. מדובר בהיקף כמעט פי שתיים מהממוצע.
ולמרות הכל – או אולי בזכות הכל – הם מהכלבים המתפנקים והעדינים ביותר שתפגשו. כמו חתול עם לב של רוטוויילר שתמיד מחפש קרבה, אך רק אם זה בקצב שלו.
במיוחד בגרייהאונד איטלקי – חייבים לזכור: אמון הוא מסע, לא יעד. כל חיוך מהוסס, כל קירבה לא צפויה, הם סימן לכך שעשיתם דבר אחד נכון – בניתם מערכת יחסים.
