הגרייהאונד האיטלקי הוא כלב קטן אך אתלטי, זריז וקל רגליים, ומפתיע לדעת שהוא מתאים במיוחד לפעילות גופנית הכוללת ריצה וקפיצות נמוכות. בזכות מבנה גופו הצר והשרירי, הוא מסוגל להגיע למהירויות גבוהות מאוד – אפילו עד 40 קמ"ש למרחקים קצרים.
למרות המראה השברירי שלו וההתאמה לחיים בדירה, הגרייהאונד האיטלקי זקוק לפריקת אנרגיה יומית ותנועה חופשית. יצא לי לאמן זוג גרייהאונדים איטלקיים שהיו אלופי קפיצה בין פלטפורמות בפארק כלבים. הם לא רק רצו במהירות מסחררת אלא גם קפצו לגובה של כחצי מטר בלי להתאמץ. הבעלים היו מופתעים בכל פעם מחדש לראות עד כמה הגוף הדקיק שלהם מכיל כוח מתפרץ.
עם מעט חשיפה ותרגול הדרגתי, גרייהאונדים איטלקיים מפתחים ביטחון במגוון סוגי משטחים ומכשולים. כלב שפעם פחד ממדרגות, הפך תוך פחות מחודש לאלוף בסלאלום ובמכשולי זריזות. זהו גזע שצמא לתנועה, אך זקוק לתנועה נבונה, מבוקרת ועם הרבה חיזוקים חיוביים.
האתגר עם הגרייהאונד האיטלקי הוא מציאת האיזון בין אימון לבין שמירה על המפרקים, בעיקר בגיל צעיר. כדאי לשמור על קפיצות נמוכות ולמנוע עומס פתאומי על רגליים דקות. יש להקפיד על סביבה בטוחה ונטולת סכנה – ופשוט לתת להם לרוץ. הקסם קורה לבד כשאתם משחררים את הרצועה ורואים את ההילוך הטבעי שלהם – כמו חץ שנורה מקשת.
ריצה עם גרייהאונד איטלקי – חוויית ספורט שונה לחלוטין
הגרייהאונד האיטלקי לא נועד לריצות ארוכות כמו ויזלה או לברדור, אבל למרחקים בינוניים של 2–3 ק"מ הוא מספק חוויה מרתקת של קלילות ואלגנטיות. אני אוהב לקחת את ג'ונה, גרייהאונד איטלקי בן שלוש שאימנתי, למסלול שטוח בפארק הירקון – הוא מכתיב את הקצב כמו רקדן באימון קצב גבוה.
התחלתי איתו בהליכות מהירות של עשר דקות ביום, עד שעברנו לריצה איטית למשך קילומטר. אחרי כשבועיים, הגוף שלו פשוט "ננעל" על הקצב – דקה של דהרה, ואז הילוך שני רגוע – ריצה בקצב שאני, מאמן בן 40+, מצליח לשמור עליו. חשוב לרוץ עם רתמה ייעודית ולא קולר צוואר, בגלל הרגישות הטבעית בצוואר הדקיק שלהם.
ריצה עם גרייהאונד איטלקי דורשת התאמה לתנאי מזג האוויר – הם אינם אוהבי חום קיצוני או קור חד. בקיץ, אני ממליץ לרוץ מוקדם בבוקר או לקראת שקיעה. בחורף, כדאי לשים עליהם מעיל קל כדי להגן עליהם מתנודות חום פתאומיות, במיוחד בתחילת האימון או לאחר מנוחה ממושכת.
אחד היתרונות המרשימים בגזע – הם לא מתבלבלים ממוליכים, אופניים או עגלות ילדים. עם סוציאליזציה נכונה, הם מתרגלים בקלות, ונהנים מהרעש העירוני כל עוד הם רוכבים על האנרגיה של הריצה.
כיצד לשלב קפיצות במבנה אימון יומיומי?
קפיצות עם גרייהאונד איטלקי הן דרך מעולה לפתח סל הכישורים המוטוריים שלו – שיווי משקל, קואורדינציה וביטחון עצמי. בניתי פעם מסלול אימון בגינה ציבורית שכלל שני משטחי קפיצה נמוכים הבנויים מקופסאות עץ, מרווחים של 1.5 מטר ביניהם. כלב בשם לוקה, הגיעה מבית ששמר עליה יתר על המידה, ובתחילת האימון רעדה מכל ניסיון קפיצה.
עם קליקר, חטיפים רכים והמון סבלנות, היא למדה לצלוח את הקפיצה תוך חמישה מפגשים. אחרי חודשיים, היא קפצה מעל שלוש קופסאות ברצף, בהבעה מאושרת וסיום בזנב מתנופף. החוכמה היא לא ללחוץ עליהם, אלא להכיר להם את המכשול בהדרגתיות ולבנות חוויית הצלחה חיובית סביב כל ניסיון קפיצה.
כמובן, מומלץ להתחיל רק לאחר גיל שלד יציב (לרוב גיל 12-14 חודשים), ולוודא שהשיניים הקטנות שלהן אינן מספקות חיזוק שלילי אם הן נוחתות לא טוב. משטחים מרופדים או דשא עדיף פי כמה על פני אספלט או קרקע קשה מדי.
- התחילו בקפיצות נמוכות בגובה 10–15 ס"מ, עם חיזוק מידי בכל ניסיון – כולל מחיאות כפיים, קול שמח וחטיף מועדף.
- שלבו קפיצות במשחק זריקת צעצוע – זרקו את הצעצוע מעבר למכשול קטן, ובעדינות עודדו את הכלב לעבור אותו כדי להביא את הצעצוע בחזרה.
יתרונות בריאותיים ופיזיים לפעילות כזו עם גרייהאונד איטלקי
הפעילות הגופנית הזו שומרת על מסת שריר תקינה, שיפור סיבולת, שיפור יציבה והפחתת מצבי לחץ. כן – גם כלבים לחוצים יכולים להירגע בעזרת ריצה חופשית. גרייהאונדים איטלקיים נוטים להיות כלבים רגזניים או רגישים לשינויים – תנועה אירובית מנקה עבורם את המתח כמו מדיטציה.
הקפיצות, בפרט, מחזקות אצלם את שרירי הרגליים הארוכים והצרים. זה גם כלי שמסייע להם לפתח קשר עין טוב יותר עם המדריך – משום שכל קפיצה דורשת ריכוז ומיקוד. נפגשתי עם מקרה של כלב בשם טימו שסבל מרעד כרוני קל עקב חרדת נטישה – ואחרי חודשיים של פעילות גופנית עקבית שכללה ריצה וקפיצות קלות, הסימפטומים כמעט נעלמו.
אם מוסיפים לכך תפריט תזונתי מותאם עם חלבון איכותי ופרוביוטיקה – מתחילים לראות שינוי של ממש לא רק בגוף אלא גם בביטחון העצמי ובשמחת החיים של הכלב.
למי זה מתאים ומה צריך להכין?
אם אתם חיים בדירה עירונית אך קרובה לפארק, ורוצים כלב שלא ינבח כל הזמן אבל ירוץ איתכם ברוח נעימה – גרייהאונד איטלקי הוא שותף אידיאלי. הוא לא דורש מסלול מכשולים מקצועי, אלא אדם שיקשיב לו ויכיר בקצב שלו. כל בוקר שבו אני פוגש גרייהאונדים בפארק הוא רגע של הפגנת חסד, מהירות וכבוד הדדי.
רצוי להחזיק בקבוק מים קטן לטיולים ארוכים, מחצלת נעימה לישיבה לאחר פעילות, וחטיפים קטנים (רכים במיוחד! הם בררניים במרקם). וחובה לזכור – כל פעילות פיזית נראית אחרת עם כלב בגובה 35 ס"מ – אבל הלב והנשמה? בקנה מידה של מרתוניסט אמיתי.
- השקיעו זמן לבניית ביטחון במדרכות, עמודים, ספסלים ושטחים לא סימטריים – כל קפיצה הופכת קלה אחרי תרגול מעניין.
- שקלו רישום לחוג "אג'יליטי מיקרו" – קבוצות קטנות שמתמקדות ברזי זריזות לגזעים קטנים, עם מתקנים מותאמים.
