הגרייהאונד האיטלקי הוא גרסה קטנה, רגישה ואלגנטית של משפחת הגרייהאונדים. למרות הדמיון החיצוני, הוא שונה מאוד בהתנהגות, צרכים ואופי מהגרייהאונד האנגלי או מהוויפט. מי שמחפש כלב קטן עם נשמה עדינה ואופי שמשלב אלגנטיות עם חששנות, ימצא בו בן לוויה מיוחד ומרתק.
כשמדברים על גרייהאונד, רוב האנשים חושבים ישר על המתחרים האולימפיים של עולם הכלבים — הגזע האנגלי הגבוה והמהיר. אבל הדרך להבין את ההבדלים האמיתיים היא כשחיים לצידם. אישית, לאורך השנים חייתי עם וויפט, גרייהאונד איטלקי ואפילו טיפלתי בגרייהאונד ספרדי (גאלגו), וכל אחד מהם הביא לעולם האנושי שלי משהו שונה לגמרי — מקצב חיים רגוע ומסורתי, ועד תנועות קופצניות של יצור עדין בקצה הספה.
למשפחה עירונית שמחפשת כלב קטן יחסית, אלגנטי ולא "רעשן", הגרייהאונד האיטלקי הוא פתרון מדויק. לעומת זאת, משפחה פעילה שרוצה רץ עוצמתי לטיולי שטח תתחבר יותר לגרייהאונד הגדול או הוויפט. ההבדלים ביניהם עמוקים יותר מגודל בלבד — מדובר בהעדפות גנטיות, צרכים התנהגותיים, ואף במטען רגשי מאוד מיוחד לכל גזע.
מחקר שפורסם לאחרונה באוניברסיטת קיימברידג' מצא כי לכלבים מגזע גרייהאונד (לרבות איטלקי) יש תגובת סטרס שונה מאשר כלבי עבודה או שמירה. הם רגישים יותר לקולות גבוהים ומעדיפים חיבוק שקט על פני פעילות גופנית רועשת. זה מתיישב לחלוטין עם הניסיון שבידיי — כל גרייהאונד, בגודל שלו, הוא נשמה רגישה שמבקשת חום ותחושת ביטחון.
גרייהאונד איטלקי לעומת גרייהאונד אנגלי: דמיון, כן — אבל עולמות שונים
הגרייהאונד האיטלקי מגיע לגובה של כ-30 עד 38 ס"מ בלבד, ומשקלו 3.5-6 ק"ג — לעומת הגרייהאונד האנגלי הענק שמגיע ל-70 ס"מ ומשקל של 27-40 ק"ג. אף על פי שבעין לא מקצועית הם "נראים דומים", בפועל — האנרגיה שונה, רמת הפעילות שונה, וגם הצרכים הנפשיים משתנים מאוד.
עבורי, הגרייהאונד האיטלקי הוא ההגדרה של כלב לסלון — כזה שישכב על כרית ויביט בך בעיניים מלאות שירה. הוא נרתע ממזג אוויר קר, ויש לו רגישות עור גבוהה. הגרייהאונד האנגלי, לעומת זאת, הוא כלב מגזע מרוץ שמסוגל לעמוד בעומסי אימון, בעל יכולת התאוששות מרשימה ואופי יותר מאופק ולעיתים "מלכותי".
היו לנו שנים של אילוף גרייהאונדים שפורשים ממסלולי מרוצים — כלבים עדינים, לומדים מהר, וצריכים היכרות מעמיקה עם משפחה חדשה כי רובם לא חיו בבתים קודם. בניגוד לאיטלקים, שגדלים כחיות בית מההתחלה, וזקוקים לחשיפה מבוקרת מאוד כבר מגיל צעיר כדי שלא יהפכו מדי ביישנים או חרדתיים.
אחד הפרדוקסים המעניינים הוא שהגרייהאונד האנגלי, על אף גודלו, צריך פחות פעילות מהאיטלקי הסקרן. האיטלקים נעים בתנועות קצרות ומהירות בבית, מזכירים לעיתים חתולים. הם אוהבים לטפס, להשתחל לפינות חמות, ומזוהים עם רגישות יתר לרעשים או להפתעות. הגרייהאונד הגדול לעומתם – יכול לישון שעות על גבי שעות כאילו היה שטיח מקיר לקיר.
וויפט מול גרייהאונד איטלקי: האח האמצעי במשפחת הסייטהאונד
הוויפט הוא נקודת אמצע גאונית בין הגרייהאונד האיטלקי לאנגלי. הוא שוקל כ-10-16 ק"ג, בעל גוף אתלטי וחן אינסופי. אישית, אילפתי לא מעט וויפטים במשפחות עם ילדים, והם תמיד הפתיעו בכמה הם אוהבים משחקי חצר, אבל גם הסתגלו למצבי שלווה בלתי רגילים.
לעומת הגרייהאונד האיטלקי – שדורש מערכת עדינה מאוד של תיווך רגשי וחיזוק חיובי עדין – הוויפט קצת יותר "פלסטי". קל יותר ללמד אותו פקודות בסיס, הוא פחות נבהל ממקומות רועשים, ועדיין שומר על אינסטינקט רדיפה חזק מאוד אחרי אובייקטים קטנים כמו כדורים, חתולים או חלילה… גרב נופלת.
ההבדל בין השניים מורגש גם במגע הפיזי – האיטלקי עדין מאוד, כמעט שביר, בעוד הוויפט מרגיש כמו שריר גמיש עטוף בפרווה נעימה. בסדנאות אילוף שעשיתי עם שניהם ביחד, נאלצתי ליצור מערכי אילוף שונים לגמרי – לא רק לפי גודל, אלא לפי מנגנון חיזוק. האיטלקי מגיב מחמאה רכה, הוויפט צריך דינמיקה של תגמול-תוצאה.
- הגרייהאונד האיטלקי מתאים לדירות קטנות ומשפחות רגועות. הוא סופר-נוח בבית, לא נובח כמעט, אך דורש הרגל לתנועה חיצונית בשקט ולאט – במיוחד בבוקר או מול אורחים.
- הוויפט מתאים למשפחות פעילות שאוהבות לשלב ריצה עם חיים ביתיים. קל לאילוף, מסתגל מצוין לילדים ובעל יכולת אינטגרציה גבוהה עם כלבים אחרים (במיוחד כלבי להקה מזן סייטהאונד).
- הגרייהאונד האנגלי הוא הבחירה המושלמת למי שמחפש כלב רגוע מאוד בתוך הבית עם נוכחות אצילית. דורש מרחב תנועה אך הרבה פחות פעילות ממה שנהוג לחשוב. מומלץ לאמץ ממרכזי הצלה – לרובם היסטוריה של מרוצים ופרישה.
- בשונה מהם, הגאלגו הספרדי (גרייהאונד ספרדי) הוא אחד מגזעי הכלבים שלרוב נשכחים – אבל יש לו ליבה רגישה, אינטליגנציה גבוהה ויכולת מדהימה לקשר רגשי. רוב הכלבים מהגזע הזה מגיעים ממקומות חילוץ ותנאי חיים קשים, וזקוקים לתהליך שיקום רגשי משמעותי.
מה חשוב לדעת לפני שבוחרים בין גרייהאונד לגזעים דומים?
ראשית, להבין שהאינסטינקט של "רדיפה" משותף לכולם. לכלבי סייטהאונד יש מנגנון התנהגות חזק של מעקב אחרי תנועה. גם אם האיטלקי הקטן נראה כמעט כמו חיית מחמד דומסטית מושלמת – פתאום הוא יכול לעוט אחרי יונה. חשוב מאוד לטייל עם רצועה בטוחה ומותאמת.
שנית, כולם רגישים מאוד לקור. לפרווה הקצרה והעור הדק אין שכבת שומן רצינית – מה שאומר שבחורף מעיל לכלב זה לא אביזר קישוט, זה חיוני. זכור לי לקוח שביטל טיול בנובמבר כי הכלב האיטלקי שלו רועד גם בתוך שמיכה. לא תגזימו אם תצטיידו גם בכובעון קטן.
שלישית, האיטלקי מרבה לחוות חרדת נטישה, בעיקר אם לא הורגל להיות לבד בשלבים מוקדמים. אילפתי גור כזה שהיה צורח ברגע שאיבד קשר עין מהבעלים – הפתרון היה חשיפה הדרגתית ובניית חוויות פרידה חיוביות באמצעות צעצועים אינטראקטיביים.
- לתת לכל אחד מהגזעים סביבת שינה שקטה ומוגנת – עם שמיכות רכות ומרחק ממקורות רעש.
- להשקיע בזמן איכות של מגע, שהייה משותפת ומשחקים שמבוססים על ראייה – במיוחד עם כדורים קלים למעקב.
- להבין שלמרות האלגנטיות – הם לא אקססוריז, אלא כלבים עם לב עצום וצרכים רגשיים של ממש.
- לא לחשוש מאימוץ של גרייהאונד בוגר ממסגרת הצלה – דווקא אלה יכולים להפוך לכלבי בית מושלמים עם סבלנות, אהבה והכלה.
