הצ'ין היפני הוא כלב קטן, גזעי ומלכותי במראהו, עם פרווה משיית, עיניים גדולות והבעה "מאנימה" שקשה לעמוד בפניה. מדובר בגזע עתיק ואצילי שמאפייניו הסטנדרטיים ברורים מאוד – מהאוזניים ועד קצה הזנב. כשאני פוגש צ'ין ברחוב, אני יודע מייד שמדובר בכלב עם גינונים של קיסר קטן.
גזע הצ'ין היפני (Japanese Chin) הוכר עוד מימי שושלות סין ויפן, אז שימש ככלב חצר שנשא על ידיהם של בני אצולה. מדובר בכלב בגודל זעיר עד קטן, לרוב במשקל של 2-6 ק"ג בלבד. למרות גודלו, הוא נושא את עצמו בגאווה, עם הליכה קלילה שמזכירה ריחוף.
כשאני בוחן צ'ין יפני בתערוכת גזעים, הדבר הראשון שבולט הן העיניים – עגולות, בולטות וגדולות, ממוקמות רחב אחת מהשנייה, דבר שמעניק להן אותה הבעה מתוקה שממיסה לבבות. הפרווה חלקה, משיית ונופלת בכסים עשירים – במיוחד בזנב, האוזניים והחזה.
בגזע הזה, כל פרט חשוב – מהצורה הסימטרית של הסימנים על הפנים ועד למבנה הגוף הקומפקטי אך המרובע. לכל פריט באנטומיה של הצ'ין יש משמעות – ואצל גזעים זעירים במיוחד, טעות קטנה בפרופורציה יכולה להשפיע על כל הרושם הכללי. בעבודה שלי כמאלף וכשופט איכות גזע, למדתי שהיופי בצ'ין טמון דווקא בפרטים הקטנים.
איך נראה כלב צ'ין יפני גזעי על פי הסטנדרט FCI וה-AKC
מבנה הראש של הצ'ין היפני חשוב במיוחד – הוא רחב, עם מצח מעוגל אך לא מוגזם. לועו קצר ובלתי בולט, אף קצר וקטנטן בצבע שחור (או גוון המתאים לצבעי הפרווה). החשיבות בפרופורציה בין המצח ללוע נמדדת על ידי חלוקה של 1:1 בקירוב, המעניקה איזון הרמוני.
גולת הכותרת, כמובן – העיניים. הן גדולות מאוד ביחס לפנים, מופנות קדימה, בולטות במקצת אך לא עד כדי סיכון רפואי. בצ’ינים איכותיים נראה “הבזק לבן” חמוד שנקרא באנגלית "epicanthic flash" – נקודת אור בזווית הענף הפנימית של העין, שמוסיפה עוד רגש להבעה.
הפרווה כפולה – תחתית רכה עם שכבת מגן חלקה ומשיית. אין תלתלים, אין כפלים, אין פריזים מיותרים. בצ'ינים גזעיים ניכרת החלוקה הברורה בין הלבן לשחור או לאדום – והסימנים הסימטריים כולם אמורים להופיע סביב העיניים, מאזני האוזניים ועד למרכז המצח (ה"משקפיים" הידועים של הצ'ין).
כאשר אני בודק תנועה של צ'ין על רצפת טבעת השיפוט, אני מחפש הליכה קופצנית וקלילה, כמעט ולרגע נדמה שהוא נוגע ברצפה רק עם קצות הרגליים. זהו חלק מהקסם שלו – הכלב הזה משלב בין כובד אצילי לקלילות שובבה.
אישיות המלך בגוף של צעצוע פרווה
אחד הדברים שהכי מפתיעים בעלי צ’ינים טריים הוא עד כמה הכלב הזה מבין סיטואציות ומרגיש את הסביבה. זה לא רק עוד גזע קטן שאוהב חיבוקים – הוא בעל תבונה כמעט אנושית. במקרים אישיים שלי, ראיתי צ’ין שמתחבא מצחוק כשמבקרים מתלהבים ממנו יותר מדי, ובאותו הזמן נמס למגע עדין של הילדים.
למרות הסטייל המלכותי, הצ'ין הוא כלב נעים, אוהב אנשים, ועדין מאוד. יש בו איזו דרך מכובדת להתנהל – הוא לא מתפרץ בכל הכוח כשהוא שמח, אלא מגיע, משפיל מבט, מנענע את זנבו בצניעות ומלטף אותך עם מבט. זה משהו שמייחד אותו מאוד ביחס לגזעים זעירים אחרים.
יחד עם זאת, אל תטעו – מדובר בכלב ערני מאוד. כשאני משתמש בצ’ין לאילוף גירוי תגובתי, ההתמקדות שלו בפרטים מפתיעה: הוא מזהה תנועות קטנות, מגיב לטונים קלים של קול, ויודע לזהות שינוי בהתנהגות כמעט מיידית.
החוכמה באילוף צ’ין היא לתת לו להרגיש שזו הייתה יוזמה שלו. נסיונות לאילוף כוחני או דרישה למשמעת מסורתית – לא יעבדו. אני נתקל לא מעט בבעלי צ’ינים שאומרים שהכלב "חכם מדי בשביל פקודות". כאן מדובר על הבנה עמוקה של שיתוף פעולה.
טיפים לזיהוי כלב צ'ין גזעי מול חוסר תקן
- בדקו את מיקום העיניים – כלב תקני יציג עיניים עגולות, פתוחות מאוד, תורמות למבע הייחודי. עיניים קטנות או שקועות – לא תקניות.
- שימו לב לפרווה – היא צריכה להיות משיית, חלקה, עם נפח מסודר. פרווה מקורזלת, פרועת טקסטורה או קצרה מדי – סימן לכלב לא גזעי או מושתת הכלאות.
- בדקו את סימני הפנים – צ’ין גזעי יציג סימטריה בין צדדי ראשו. סימנים א-סימטריים, "רבע מסיכה" או מעבר צבע במרכז המצח – סימנים לרמות גזע נמוכות או חוסר התאמה לתקן.
- העריכו את תנועת הכלב – צ'ין ינוע באצילות ובקלילות, עם גב ישר, ראש נישא וזנב מתעגל בעדינות על הגב. תנועה כבדה או לא מאוזנת מרמזת על בעיה בגנטיקה או מבנה.
- הסתכלו על הגודל – גובה תקני נע בין 20 ל-28 ס"מ, והמשקל בין 2 ל-6 ק"ג. כלבים בגובה לא אחיד או במשקל עודף לעיתים קרובות אינם גזעיים לחלוטין.
טריוויה מרתקת על צ'ינים – ידע שלא שומעים כל יום
הצ'ין היפני שייך לקבוצת גזעים השייכת לתת-מחלקת הברכיוצפאליים – בדיוק כמו הפקינז, שיצר אתו אבות משותפים באסיה העתיקה. לפי כתבים יפניים מהמאה ה-8, צ'ינים נחשבו לקדושים והיו נאסרים להחזקה על ידי פשוטי עם – הם שימשו כמתנה לקיסרים בלבד.
ביפן, חלק מהצ'ינים עברו מומנטציה של "קיפול ראש", כלומר – הם אומנו לשבת על כתפי גבירות האצולה ולכופף ראשם בתמורה לשמלה ריחנית. היה זה מעין "קוד נימוס לגזע", שלא חייב רק יופי – אלא גם אופי.
במאה ה-19, גזע הצ'ין הגיע לאירופה בזכות קצינים בריטים ששהו ביפן ולקחו איתם כלבים כמתנות. עם פרוץ הפופולריות של כלבים אקזוטיים, הצ'ין הפך לאחד הגזעים הנפוצים בבתי המלוכה, כולל המלכה ויקטוריה עצמה.
למרות שמדובר בגזע עם מראה עדין, הצ'ין חזק מהצפוי – כלב בוגר ובריא יוכל להגיע עד ל-12-14 שנות חיים, ויש אפילו דיווחים על צ’ינים שהגיעו לגיל 16-18. עם טיפול נכון, הם משתלבים היטב כמעט בכל בית משפחתי.
