לפינצ'ר ננסי יש אינסטינקטים עתיקים של כלב ציד קטן, גם אם הוא נראה כמו גור צעצוע. הוא עירני, נמרץ, מגיב במהירות לתזוזות קטנות ומרחף על ארבע רגליים כאילו הוא תמיד בדרך לאן שהוא. אם אי פעם ראיתם את הכלב שלכם רודף אחרי עלה נושר כאילו היה עכברוש – זו לא גחמה, זו גנטיקה בעבודה.
אצלי בבית גר פינצ'ר ננסי בשם ג'ול. הוא שוקל פחות מ-5 ק"ג, אבל מתנהג כאילו הוא פומה בג'ונגל. כל חרק שהיא שמה עליו עין סומן למרדף, וכל תזוזה קטנה בחצר הניבה נביחה חדה ודילוג מהיר. מהר מאוד הבנתי שלא מדובר בעוד כלב שמח – אלא בטורף קטן עם חדוות פעולה. ההיסטוריה של הגזע מספרת על כלבי עבודה ששימשו לציד מכרסמים ורחיקת מזיקים מהבית והחווה – והוא בהחלט חי את השושלת הזו בגאווה.
פינצ'ר ננסי נוטה לרדוף אחרי כל מה שקטן, מהיר ונע – וגם אחרי דברים שלא זזים, רק ליתר ביטחון. חשוב להבין שלא מדובר בהתנהגות קפריזית אלא באינסטינקט ייחודי לתור אחר תנועה. לקוח שליווה אותי באילוף סיפר שכל בוקר הכלבה שלו נוברת בחריצים שבדקים כאילו מסתתר שם אוצר – וזה מדויק, מבחינת הפינצ'ר, כי אולי יש שם לטאה.
כשהכרתי לראשונה פינצ'ר ננסיים בעבודה – כלבי הצלה שהגיעו לעמותות – אחד הדפוסים הבולטים שחזרו שוב ושוב היה הדריכות המתמשכת. הם תמיד "און", שומרים את העיניים פתוחות, ויש להם אנרגיה שאפילו כלבים גדולים יותר מתקשים לעמוד בה. כך שאם אתם מגדלים פינצ'ר ורואים אותו מתמקד כל כולו במשהו שאנחנו בקושי רואים – תעצרו רגע ותזכרו: זה בדיוק מה שהוא נולד לעשות.
מה גורם לפינצ'ר הננסי להתנהג כמו צייד קטן?
נקודת הפתיחה היא מוצא הגזע – גרמניה, המאה ה-17. ייעודם המקורי של הפינצ'רים היה ציד עכברים, חולדות ושאר מזיקים באורוות וסביב מבנים חקלאיים. כדי להצליח במשימה הזו, הם פותחו להיות מהירים, חדים, חכמים ובעיקר – עקשנים מאוד.
מבנה הגוף הקומפקטי והשרירי, יחד עם קואורדינציה מדויקת ותגובות מהירות, הופכים את הפינצ'ר למכונה תנועה מבריקה. הוא יכול לזנק ולשנות כיוון כמו בלרינה על אסיד – וזה בדיוק מה שצריך כלב ציד מול טרף קל תנועה.
מה שמדהים באמת זה עד כמה האינסטינקט חזק גם בדורות המודרניים, למרות שהפינצ'ר הפך לגזע לווי עירוני. עדיין, בתוכו יושב צייד קטן שמחפש גירוי סנסורי. צעצועים קטנים, כדורים, עכברונים מצפצפים – כל אלו הופכים אותו לחיית מחקר ותקיפה תוך שניות.
בגינת כלבים אני רואה לעיתים פינצ'רים שרודפים ברגש אחרי עלים, או נכנסים באובססיביות לארץ הצללים שמתחת לשיחים. חשוב להבין שלא מדובר בהתנהגות נוירוטית – אלא באימון מנטלי מבחינתו. כשאני נותן לג'ול "עבודת רחרוח", כמו טמינת צעצועי אוכל מתחת לעלים, אני רואה אותה פורחת. זו לא רק פעילות – זה מימוש של הייעוד הגנטי שלה.
כיצד לנתב אינסטינקטים של ציד אצל פינצ'ר ננסי במסגרת יומיומית?
בעלים רבים שואלים אותי איך לשלב את הנטייה הזו מבלי שהפינצ'ר יהפוך ל"שולחן נביחות" שאי אפשר להשתלט עליו. וזה אכן אתגר – אבל יש פתרונות פשוטים, מהנים ובעיקר מועילים לכולם. קודם כל, תעסוקה.
פינצ'ר צריך להרגיש שהוא עובד. תנו לו משימות חיפוש, משחקי מחשבה, הליכונים עם הפתעות ריח מסתוריות. כשהצייד הקטן שלהם מקבל "מצוד חוקי", הוא הרבה יותר רגוע בבית.
אני ממליץ גם על משחקי משיכה עם חוקים ברורים – לדוגמה, משיכת חבל רק באישור שלכם, ושחרור לפי פקודה. זה נותן לו תחושת שליטה מפרקת אנרגיה. ואל תשכחו – הליכה על רצועה אינה פעילות מספקת בשביל פינצ'ר – אלא אם כן היא מלאה בעצירות יזומות להרחה ו"בדיקת שטח".
- השתמשו במשחקי אוכל חכמים – צעצועי קונג עם ריח מפתיע, פאזלים לכלבים, או פיזור חטיפים מתחת למחצלות. פינצ'ר יטרוף את זה – תרתי משמע – ויהיה שקט ומרוצה לפחות לשעה.
- שלבו משחקי איתור פשוטים – בקשו ממנו לשבת, הסתירו חטיף בבית וקראו לו למצוא. תראו איך הוא מפעיל את האף והמוח במקביל. פעילות כזו מפחיתה בצורה דרמטית נביחות על "סתם רעשים" כי המוח שלו עסוק במשימה.
מתי אינסטינקט הציד עלול להפוך לבעיה וכיצד להתמודד?
כשהציד נהפך לאובססיה – למשל, כלב שנשאר שעות בנסיונות למצוא חרק בפינה, או כזה שקופץ על אור וצללים – אנחנו עלולים להתמודד עם מצב של חוסר ויסות. גם גירויים קטנים הופכים לגורמי סטרס. ראיתי פינצ'ר שהתחיל לרדוף אחרי הבזקי אור מכל מכשיר חשמלי, והיה קשה להרגיע אותו.
במקרים כאלו אני ממליץ על טכניקות של העברת מיקוד. לדוגמה – ללמד "תראה אותי" (look at me) בשילוב חיזוק מיידי. כשהכלב מזהה גירוי מגרה – הוא מסתובב מיד אל הבעלים בתמורה לחטיף. התרגול יומיומי, סבלני – ומציל חיים במקרים של רדיפה אחרי אופניים, ילדים או חתולים ברחוב.
ועיקרון הזהב: לא להעניש את האינסטינקט. זכרו שפינצ'ר לא עושה דווקא – הוא מגיב לטבע. התפקיד שלכם הוא לתעל את האנרגיה למקומות מבוקרים. עצבים רק יגבירו את סף הגירוי שלו.
- הימנעו מלשחרר פינצ'ר במרחבים פתוחים ללא רצועה – גם בגינות כלבים סגורות, מומלץ לבדוק קודם אם יש חיות קטנות שיכולות להפעיל טריגר לציד – כמו ארנבות או גורים קטנים מדי.
- עבדו על קונטרול ודחיית סיפוק – השתמשו במילים כמו "חכה", "אלי" ו"עזוב" מתוך משחקים – ואל רק כשהוא מתרגש. כשהכלב לומד לשלוט בעצמו, גם היצר הציידי נרגע.
עובדות מפתיעות על יצר הציד אצל פינצ'רים
פינצ'ר ננסי אולי נראה בן דוד קטן לדוברמן, אך אין ביניהם קשר גנטי ישיר – למעשה, אלה הדוברמנים שהתפתחו מהפינצ'רים הגדולים יותר. השם "מיניאטור פינצ'ר" מטעה – הוא לא גרסה מוקטנת של כלב אחר, אלא גזע עצמאי עם היסטוריה של כמה מאות שנים.
הדפוס שבו הפינצ'ר צד – אינו מבוסס על ריח בלבד כמו אצל הביגל למשל, אלא על שילוב של ראייה, שמיעה ותנועה. ברמה הנוירולוגית, מדובר בכלב שמופעל דרך גירוי סביבתי מהיר במיוחד – ולכן קשה לו יותר "לשחרר" מטרות ללא תרגול.
ומה שבאמת מרתק: מחקרים מראים שפינצ'רים ננסיים משיגים תוצאות מהירות באילוף המבוסס על תגמול מבוקר ואותות גופניים – הרבה יותר מאשר פקודות קוליות. הכלב הזה קורא שפת גוף ברמות שאין לאף אחד אחר בגודל שלו. סיבה נוספת למה קשה להסתיר מהם דבר.
תחקרו, תשחקו, תתאמנו – ובעיקר: תכבדו את הצייד הקטן שקיבלתם לביתכם. הוא אולי זעיר, אבל הלב שלו – ובוודאי היצר – ענק.
