שנאוצר ננסי הוא גזע מעולה לחיים בדירה עירונית – קומפקטי, חכם, כמעט ללא נשירה ועם רמות אנרגיה שמותאמות היטב להליכות יומיות בשכונה. חוויתי לא מעט מקרים עם לקוחות ובעלי כלבים בעיר, והשנאוצר הננסי תמיד חזר כאופציה נהדרת לחיים במרחב קטן יותר – כל עוד מקפידים על גירויים מנטליים ופיזיים.
החבילה שהוא מביא אתו מדהימה: גודל אידיאלי (סביב 6-8 ק"ג), פרווה שמתאימה גם לאלרגיים קלים, אישיות דרוכה אך לא תוקפנית ועוררות שגורמת לו להיות כלב שמירה העירוני הקטן הכי טוב שפגשתי. גידלתי שנאוצר ננסי בשם רודי למשך ארבע שנים בדירה תל אביבית בקומה שלישית ללא מעלית – והוא נהנה מהעיר יותר מרוב האנשים שהכרתי.
הוא היה קם כל בוקר כשאני רק פקחתי עין, מוכן לצעוד לרחוב דיזנגוף כאילו זאת המשימה של חייו. בזכות האינטליגנציה הגבוהה שלו (תג מחיר ל"טרייר" ב-DNA שלו), הוא קלט במהירות את חוקי הבית: לא לנבוח כששומעים מעלית, לא לקחת נעל מהמסדרון ולא להתקרב לחזית המרפסת. כל זה בלי ענישה – פשוט על ידי חיזוקים חיוביים וסדר יום עקבי.
שנאוצר ננסי משתלב נהדר גם עם משפחות בדירה, כולל ילדים קטנים. הוא סקרן, יצרי ופעיל, אבל לא מהמרטוניסטים שיזדקקו לשעה ריצה בבוקר; שלוש יציאות איכותיות ביום, עם משחק מוח אחד או שניים, והוא מרוצה לגמרי. עבדתי עם זוג פנסיונרים שמחזיקים שנאוצר כזה כבר 12 שנה – כלב עירוני מושלם שצועד איתם יום-יום בין מקומות קפה ברמת גן.
יתרונות של שנאוצר ננסי בדירה – למה הוא כל כך מתאים לעיר
קודם כל, הוא כמעט לא משיר שיער – יתרון עצום לדיירים שמאסו בשואב האבק. רבים מהלקוחות שלי אמרו לי, "מאז שעברנו לשנאוצר, הפסיקו האלרגיות בבית." השיער שלו קשה יחסית, וגם כשיש נשירה היא מינימלית ואינה מתפזרת כמו בפרווה של גזעים דוגמת גולדן רטריבר או לברדור.
בנוסף, השנאוצר הננסי מאד קשוב לצרכים האנושיים. הוא לא כלב שנוטש אותך רגשית – ולכן כשאתם חיים בדירה, קשר כזה קרוב הוא נכס רגשי אמיתי, בפרט למשפחות עירוניות או יחידים שחיים לבד. הוא משתלב נהדר בשגרת עבודה מהבית, ויודע לקרוא סיטואציות, מתי לשחק ומתי לנוח.
הוא לא שקט כמו שיצו, אבל גם לא עקשן וקולני ברמה של ביגל. אם ניגשים נכון לאילוף מלכתחילה, כבר בגיל 3-4 חודשים, אפשר להוריד משמעותית את הנביחות הספונטניות. הרגישות שלו לרעשים דווקא משחקת לטובתכם – הוא ישמש כ"פעמון" בכניסת האורחים, ויכבה ברגע שתתנו את האות.
בהתאמה לתנאים עירוניים, הוא לא צריך גינה. הרגלים נכונים, צעצועים אינטראקטיביים ונוכחות אנושית יומיומית יוצרים עבורו סביבה מספקת גם בדירה של 40 מ"ר. באחת מסדנאות הגורים שלנו בהרצליה, פגשתי אם חד הורית שמגדלת שנאוצר ננסי בדירת שני חדרים עם שני ילדים – והתיאום והשלווה ביניהם פשוט חיממו לב.
אתגרים אפשריים והדרך להתמודד איתם בשנאוצר בדירה
האתגר העיקרי הוא השעמום. שנאוצר לא יסתפק בטיול קצר סביב הבלוק ויום של שינה – הוא צריך תחכום, פעילות ומשמעות. אם אתם עובדים שעות רבות מחוץ לבית, חשוב להעסיק אותו: קונג, משחקי חיפוש, דשא סינתטי לפעילויות חטיפים.
עוד אתגר הוא נטייתו להיות טריטוריאלי אם לא נחשף נכון מגיל צעיר. בן 4 חודשים הוא כבר חייב להכיר אנשים, ילדים, מדרגות, מעליות, אופניים חשמליים, כלבים אחרים – ובחשיפה חיובית בלבד. עשיתי עבודה פרטנית עם שנאוצרית בשם לוסי, שגדלה בדירה ברמת אביב ונבחה על כל דבר שזז – תוך שלושה שבועות של חשיפה עירונית מותאמת, היא חוותה אמון מחודש בהולכי רגל.
הגזע הזה, ככל שהוא קטן – יש בו לב של טרייר. זה אומר שצריך להציב לו גבולות ברורים, אבל גם לאהוב אותו מתוך ההבנה שהוא רוצה לרצות אתכם. לכן המשמעת חייבת להיות חיובית ועקבית. כשלקוחות שלי גרו במרכז יפו עם שנאוצר בשם גבי, רק בזכות הדרכה נכונה הוא הפסיק לנבוח על הסבתא השכנה מבעד לדלת כל פעם שהגיעה עם עגלת הסופר.
האמינו לי – שנאוצר ננסי בדירה זאת ברכה אם אתם משקיעים בו, גם אם רק ב-15 דקות ביום של פעולת מוח או אימון בסיסי. הוא לא רק יחדיר סדר בבקרים – הוא גם ישמש כפסיכולוג צמוד, קומיקאי פנימי וחבר למסע.
- צעצועי חשיבה הם קריטיים לשנאוצר בדירה – לדוגמה צעצועים עם פתחים לחטיפים כמו Kong, משטחי חיפוש או משחקי הרכבה של Nina Ottosson מעשירים אותו נגד שעמום ונביחות מיותרות.
- שגרת טיולים קבועה בשעות קבועות מהווה עבורו עוגן רגשי – בוקר לפני עומס הרחוב, אחר הצהריים לגירויים, ולילה לרגיעה. גם אם זה רק 10 דקות – הקביעות עושה קסמים בבניית אמון וחזקה על סטרס.
