כלב הפפיון הוא לא רק זן קטן עם פרצוף מתוק ואוזניים המזכירות כנפי פרפר – מדובר בגזע עתיק עם שורשים אציליים שעבר מסלול התפתחות מרתק מחצרות מלוכה אירופאיות לשטיחים בסלון המודרני. הפפיון שימש כלב לוויה מועדף על אצולה ביבשת, בעיקר בזכות הופעתו האלגנטית, אופיו המרגיע והקשר העמוק שפיתח עם בעליו.
לאורך השנים פגשתי לא מעט פפיונים – כל אחד מהם נשא את אותה תכונת אופי בולטת: ביטחון עצמי של כלב גדול בגוף של צעצוע מהודר. באחד הביקורים שלי עם מגדלת באנטוורפן, היא סיפרה לי איך לגברת מהאצולה הבלגית היה פפיון ששמר בקנאה על הכרית שלה והזהיר כל עובר ושב בקריצות עין ונהמות קלות. יש בגזע הזה משהו חידתי – מצד אחד, ממתק ויזואלי. מצד שני, אינטליגנט עיקש שלא מוכן שיתייחסו אליו כאל צעצוע בלבד.
אנקדוטות היסטוריות מצביעות על כך שגם מרי אנטואנט, מלכת צרפת, החזיקה פפיון בחיקה עד ימיה האחרונים. באיטליה, הפפיון הופיע ביצירות אומנות מתקופת הרנסאנס, יושב לצדן של רוזנות ונזירות מדוקדקות שערכו לו תספורות דמויות מדונה. ציורים של טיציאן וגווידו רני חושפים עד כמה היה אהוב ומהודר הגזע בחצרות אירופה. לא פלא – הוא לא פשוט יפהפה, אלא גם נבון, שקט ברגעים הנכונים ודרוך כשצריך.
במאה ה-20 הפך הפפיון להיות פופולרי יותר ויותר מחוץ לאירופה, בעיקר בזכות מבנה גופו הקטן, התאמתו לדירות עירוניות ואופיו החברותי. זניו חולקו בהמשך לשני סוגים עיקריים – פפיון הקלאסי עם אוזני "כנפי פרפר" פתוחות, ופאלן (Phalene), בעל האוזניים הנופלות, שהיה נפוץ יותר באירופה היבשתית במאות קודמות. למרות שהפאלן כמעט נעלם, מגדלים מסורים שמרו עליו בקנאות – והיום הוא שוב צובר אהדה.
מקורו של הפפיון: צרפת, בלגיה ואיטליה של המאה ה-16
האזכור הראשון של גזע המזוהה כפפיון מתקבל מציורי שמן מאמצע המאה ה-16. הכלב תועד בציורי חצר של האמנים טיציאן, ורונזה וגווידו רני, כמעט תמיד ישוב לצידן של נשים מהאצולה. כבר אז ניכר שמדובר בכלב לוויה ולא כלב עבודה, מה שמרמז על המעמד החברתי הגבוה שכבר נזקף לו.
מקורות היסטוריים מצביעים על כך שהתפתחות מוקדמת של הגזע התבצעה באיטליה ובבלגיה, כשמנזרים קתוליים שימשו לא פעם כמרכזי רבייה. נזירות בשירות המלוכה טיפחו פפיונים עבור גבירות מעונבות, שמסרו אחד לשנייה כשגרת מתנות בין בתי מלוכה. היו אף שמועות שגזעי ספניאלים מיניאטוריים מזרחיים שימשו במקור כחומר גנטי לייצורו.
באירופה, ואפילו בספרד, הפפיון קיבל מקום של כבוד מכובד במיוחד – הוא הוצג על כריות מהודרות, צויד בקולר משובץ אבני חן, וחיי יום של כלב כזה כללו רחצה במים עם שמנים אתריים, סעודות של לחם חלב וקינוחי דבש. כן, גם הכלבים חיו כמו אצילים.
מגדלים מאיטליה סיפרו לי, בביקור שערכתי בכפר קטן בטוסקנה, על סיפורי עם עתיקים בהם הפפיון שימש כקו הגנה ראשון מפני רוחות רעות בתוך כלי קודש – בשל עיניו הפקוחות ואוזניו כמחושים, טענו כי הוא יכול לחוש נוכחות של אנרגיות שליליות. אפילו בימינו יש שמרגישים כך.
מאפיינים ייחודיים של גזע הפפיון
מאפיין השיא של הפפיון הוא כמובן האוזניים. הן אינן רק רחבות ומוארכות – הן ממש מזכירות את כנפי הפרפר שהעניקו לו את שמו, Papillon בצרפתית. כל פפיון שאני פוגש, אי אפשר לטעות – תנודות האוזניים נותנות לשפת הגוף שלהם רמת ביטוי שירית ממש.
הפפיון שוקל בקושי 3–4 קילוגרמים, אך אל תתנו לממדים להטעות. מדובר בכלב עם רצון ברזל, יכולת למידה גבוהה ואופי שובב. באילופים שאני עורך, לעיתים קרובות אני מבחין כמה מהר הפפיון קולט פקודות חדשות – לפעמים פשוט יותר מאשר גזעי רועים, וקשה להאמין עד כמה הוא מסתגל לשגרת חיים חדשה במהירות.
תחום הפעילות המועדפת עליו לא מפתיע: תחרויות זריזות (Agility). בזירות ספורטיביות נתתי לא פעם פפיון "להתעמת" עם בורדר קולי – הפפיון אולי לא מנצח תמיד, אבל הקהל שובה – כי הוא מופיע עם כל הלב. רץ קטנטן, מדויק ומלא כריזמה.
מבחינת בריאות, מדובר בגזע עמיד יחסית. עם זאת, יש לשים לב לבעיות שיניים, רגישות לעיניים ופריקות מאחורי הברך (Patellar luxation), נפוצות יותר בגזעים קטנים. חשוב לרגיל את הפפיון לצחצוח שיניים כבר מהינקות, אחרת, כמו שלקוחה ותיקה שלי למדה – הוא יסרב בעקשנות אף יותר מתחש קטן.
הפפיון ואהבתו הבלתי רגילה לבני אדם
יש בגזע הזה משהו שקשה להסביר – פשוט חיבור טבעי לבני אנוש. בניגוד לגזעים רבים, הפפיון לא מתעניין במשחקים לבד או גירויים חיצוניים. הוא מחפש מבט עיניים, חיכוך גוף, קשר רציף. גם אנשים שלא "ברשימת אוהבי הכלבים" נכבשים לרוב בקסמו במהרה.
לפני כמה שנים, בזמן ביקור בבית אבות, הבאתי כלבת פפיון טיפולית בשם ג'וי. בתוך דקות היא טיפסה בעדינות לחיק האורחים, הניחה את ראשה על ברכיהם ולא הסירה מבט. אחד הדיירים לקח אותה בידיים ואמר: "היא מזכירה לי את אשתי." לא צריך הסברים.
הפפיון מצטיין ככלב טיפולי, במיוחד עם ילדים, קשישים ואנשים עם צרכים רגשיים מיוחדים. הטקטיליות שלו, הבעות פניו והרגישות הגבוהה למצב רוח – יהפכו כל יום רגיל לקצת יותר.
- מתאים למשפחות עם ילדים – בתנאי שמלמדים את הילדים להחזיק נכון וללטף בעדינות. הפפיון אינו צעצוע, על אף גודלו.
- מסתדר מצוין עם כלבים אחרים ובעלי חיים – אך לעיתים יביע דומיננטיות כלפי כלבים גדולים. בגינה, פפיון מהשכונה שלי נוהג "ללמד לקח" לברדור במשקל פי 10 ממנו.
- דורש גירוי מנטלי – צעצועים אינטראקטיביים, משחקי חיפוש ואפילו לימוד פקודות חדשות באופן שבועי יתרמו לבריאותו הנפשית.
- טיפוח הפרווה: נדרש סירוק קל יומיומי – במיוחד מאחורי האוזניים ובאזורים הרגישים לזנבות קשרים. הפרווה אינה נושרת בהיסטריה כמו בגזעים אחרים, וזה בונוס רציני לבתים אלרגיים.
הפפיון אינו רק כלב לוויה. הוא חתיכת היסטוריה מהלכת עם לב ענק, נשמה רכה וחוכמה שלא תואמת למידותיו. מי שמאמץ פפיון, לא מקבל "צעצוע חמוד" – הוא זוכה בשותף נאמן לחיים, אחד שמגיע עם הרבה תרבות, אומנות וקלאסה.
