הפומרניין בו, הידוע בכינוי החיבה "פום בו", הוא וריאציה פופולרית במיוחד לגזע הפומרניין הקלאסי, המאופיין בפרווה עגולה וצפופה, פנים כמו של דובון צעצוע וגוף קומפקטי. מדובר בכלב קטן שמצריך טיפוח מדויק, הבנה עמוקה של צרכיו הגופניים והנפשיים, ובעיקר – הרבה אהבה וסבלנות.
הפעם הראשונה שפגשתי בפום בו הייתה אצל לקוחה שהגיעה לאילוף עם כלב שנראה כאילו יצא מאנימציה של דיסני – חיוך קבוע, עיניים נוצצות וצעדי דילוג ילדותיים. עם הזמן למדתי שזו לא רק שאלה של גנטיקה, אלא של תחזוקה מדויקת וטיפול מקצועי. תספורת "פו בו" הפכה לטרנד עולמי לאחר תמונות ויראליות שחוללו באז סביב המראה המזוקק והמתוק של הכלבונים הללו.
אבל מעבר למראה המלבב – יש כאן כלב לכל דבר. פומרניינים הם אינטליגנטיים, רגישים, ולעיתים בעלי נטייה לחרדת נטישה. כשהם נראים כמו בובות, אנשים שוכחים שהם נמרצים וזקוקים לאתגרים מנטליים, לגירוי סביבתי ולמנהיגות ברורה. ברגע שמתגמלים אותם נכון באילוף חיובי – הם זורחים.
פום בו אולי נראה עדין ושברירי, אך מדובר בכלב בעל ביטחון עצמי גבוה. כשאימנתי פומרניין בו בשם טופי, הוא לא היסס לנבוח על כל רחש בבית, כאילו נולד להיות שומר סף של ארמון. מצד שני – באותו היום הוא גם למד לשבת, להמתין לפקודה ולעשות פיפי על הפד. הנקודה היא – הם משכילים, אך עקשנים. צריך לדעת לדבר את השפה שלהם.
איך מטפלים נכון בפרווה של פום בו?
הפרווה היא גולת הכותרת של הפום בו, והיא גם האתגר המרכזי בתחזוקתו. למרות שהתספורת הקצרה סביב כל הגוף מעניקה לו מראה של דובון פלאפי, חשוב לדעת שהיא דורשת תחזוקה כמעט יומיומית כדי להימנע מקשרים בפרווה ובעיות עור.
ביקור קבוע אצל ספר כלבים – אחת ל-4 עד 6 שבועות – הוא חובה. בין לבין יש לסרק בעדינות כל יום או יומיים, במיוחד מאחורי האוזניים, בבית השחי ובירכיים – שם נוצרים קשרים במהירות. אני ממליץ על מברשת סליקר עדינה ומשלימה עם תרסיס אנטיסטטי לכלבים למניעת שבירת הפרווה.
אצל לקוח שלי בשם גיא, שהחזיק בפום בו בשם מוקה, גילינו שללא הברשה יומית, תוך שבועיים בלבד הופיעו גירויים בעור ופצעים זעירים בשל קשרים שהדקו את העור. לאחר שעברו לתחזוקה מדויקת עם מקלחות פעמיים בחודש ושמפו ייעודי – המצב השתפר פלאים.
חשוב לדעת: גזירת שיער של פומרניין עד השכבה הפנימית עלולה לפגוע ביכולת הצמיחה של הפרווה לצמיתות. לא לחתוך קצר מדי! ולבחור גוזר שיער שמתמחה בגזעים קטנים ולא רק "מספרה כללית."
תכונות אופי של פום בו – קטן עם נשמה גדולה
הפומרניין בו אולי נראה עדין, אבל מבפנים הוא לביאה. יש להם ביטחון עצמי מפתיע, יכולת להשלוט על כלבים גדולים מהם פי שלושה, ולעיתים גם נטייה לדומיננטיות בתוך הבית. ככל שמבינים את האופי שלהם ולומדים להציב להם גבולות ברורים – הם הופכים לכלבי משפחה משובחים.
אחד הכלבים שאני לא אשכח היה פום בו בשם לואי. קטן, לבן כמו כדור שלג, ונכנס לתוך חיי כששכבתי על הדשא בפארק והוא פשוט הניח לי את הראש על הברך. זה היה רגע של קסם. הבעלים סיפר שהוא נובח על כלבים גדולים, לא אוהב שנוגעים לו בקערת האוכל, ומתקשה להישאר לבד. יחד בנינו לו תוכנית התנהגות שעזרה לו להבין את גבולות הלהקה. מתברר שכשהם מרגישים ביטחון – הם נרגעים באופן טבעי.
צריך לזכור – ככלב קטן וחמוד, יש נטייה לפנק יותר מדי. אבל הם זקוקים להובלה ברורה, להכוונה, ולהבנת הכללים. אחרת – ההתנהגות שלהם עלולה להפוך אינטנסיבית ולא מרוסנת, עם נביחות יתר, רכושנות כלפי צעצועים ואנשים, ואפילו סימון בבית.
למי מתאים לגדל פומרניין בו?
- משפחות עם ילדים עדינים בגילאי 8 ומעלה – הם לא כלבי צעצוע, פצעו לא מעט פומים בטעות כשהקטנטנים לא הבינו שהם לא בובה. ילד שניתן ללמד איך לשחק ולהתנהל בעדינות ייהנה מכלב חברים מופלא.
- אנשים שחיים בדירות עירוניות – פום בו מתאים מאוד לחיים בבית קטן כל עוד מקבלים את הצרכים שלו לטיולים ומשחק. הם לא צריכים מרחב, אלא השקעה בקשר ופעילויות מותאמות להם כמו פאזלים לכלבים או חידות אוכל.
- פנסיונרים – בזכות גודלו, יכולת החיברות הגבוהה והצורך בשגרה רגועה. רבים מהלקוחות הבוגרים שלי מוצאים בפום בו שותף חם, נאמן, ובעיקר כזה שאפשר לקחת בקלות לביקור אצל הנכדים או לבית הקפה השכונתי.
- אנשים עובדים מהבית – מדובר בכלב שמתקשה להישאר לבד שעות רבות. אם אתם עובדים בסביבת עבודה ביתית, תוכלו לספק לו קביעות ותחושת בטחון שימנעו בעיות התנהגות.
תחזוקה נכונה ואילוף חיובי – מתכון להצלחה
בשונה מכלבים אחרים בגודלם, הפום בו זקוק לגירוי מנטלי קבוע. משחקי הרחה, צעצועי חשיבה והקפדה על כללי בית ברורים – יכולים לשפר משמעותית את התנהגותו. אני תמיד ממליץ להתחיל באילוף בסיסי בגיל מוקדם ככל האפשר – "שב", "אליי", "ארצה" ופוקוס – יסודות שילוו את הכלב גם בבגרותו.
חשוב גם להבין את שפת הגוף של הכלב – אוזניים אחורה לא תמיד זה פחד, לפעמים זו דריכות. נשיפה קצרת פה זה עצבנות, לא בהכרח משחק. בפומרניין, בגלל ההבעות הברורות בפנים, אפשר ללמד גם ילדים לזהות מצבי רוח ולנהל אינטראקציה בריאה עם הכלב.
מבחינת תזונה – אני נוטה להמליץ על מזון איכותי שמבוסס על חלבונים רזים ודל בגרגרים. נטייה להשמנה נפוצה בגזע הזה, ולעיתים הם בררנים באוכל. טריק שעובד לי: פיזור האוכל במשחק חשיבה לפני האכלה – גם מגביר עניין וגם מונע זלילה מהירה.
אל תשכחו שגם אם הם נראים עדינים – מדובר בכלב עמיד ו"חזק מבפנים". תנו להם את המקום להיות כלב – לרחרח, לרדוף אחרי כדור, לנבוח בזמן משחק – ותקבלו חבר אמיתי.
