פומרניין ננסי, או מה שמכונה לעיתים "פומרניין טוי", הוא כינוי נפוץ אך מבלבל שמתאר גרסה קטנטנה במיוחד של כלב הפומרניין. בפועל, אין הכרה רשמית בגזע משנה בשם זה על ידי ארגונים כמו ה-AKC, והכינוי הזה נמצא בשימוש מסחרי שיווקי בלבד. בתור מגדל פעיל שהתוודע לעשרות כלבים מהגזע, אני יכול להעיד שזה מונח שגורם לבלבול – ולעיתים אף לנזק בריאותי כשאנשים מחפשים "כמה שיותר קטן".
הפומרניין שייך לקבוצת כלבי השפיץ, והוא הגזע הקטן ביותר בתת-הקבוצה הזו. משקלו התקני נע סביב 1.8 עד 2.5 ק"ג, אך יש מקרים יוצאי דופן שבהם רואים פומרניינים במשקל של 1 ק"ג בלבד – לרוב כתוצאה מרבייה לא אתית או בעיות בריאותיות מולדות. כשאנשים פוגשים את מוקה שלי – נקבה בת 3 במשקל 1.7 ק"ג – הם כמעט תמיד שואלים "זה פומרניין ננסי?"… התשובה היא פשוטה: היא פומרניין לכל דבר, פשוט קטנטונת במיוחד.
הביקוש לפומרניינים זעירים נולד עם הטרנדים של שנות ה-2000, בהן כוכבות כמו פריס הילטון סחבו כלבים זעירים בתיק היד. אלא שבניגוד למה שנראה חמוד, המשקל הזעיר בא לעיתים קרובות עם שיניים מעוותות, לב מוגדל, קריסה של קנה הנשימה, ורמות אנרגיה נמוכות מדי לכלב כל כך ערני. אני מלווה לקוחות שכבר שנים מתמודדים עם העלויות והרגשות סביב פומרניינים זעירים הסובלים מבעיות כרוניות – לא תמיד זה הסיפור הפסטורלי שמוכרים באינסטגרם.
יש פומרניינים קטנים באופן טבעי, וזה בסדר – כל עוד הם נולדו כך ללא מניפולציה של רבייה קיצונית. אבל כשאתם שומעים "פומרניין טוי", דעו שאין דבר כזה מהבחינה הרשמית. חשוב מאוד להתמקד באיכות ובבריאות הכלב ולא רק בגודלו. מדדי תקן הגזע קיימים מסיבה ברורה: הם משרתים את טובת הכלב הרבה לפני הטרנדים האנושיים.
מה אומרים הסטנדרטים הבינלאומיים על פומרניין ננסי?
ה-AKC (ארגון הכלבים האמריקאי) ושלל ארגוני כלבנות עולמיים קובעים לפומרניין משקל אידיאלי בין 1.8 ל-2.5 ק"ג. אין סיווג נוסף על פי גודל כמו 'ננסי' או 'טוי' כפי שקיים למשל אצל הפודל. אם אתם נתקלים בפרסום על "פומרניין טוי" שמשקלו פחות מ-1.5 ק"ג – הישמרו. זהו לרוב סימן לכלב שנולד מתוך שליית תת-תזונה מכוונת או שילובי רבייה בעייתיים.
אי אפשר להדגיש מספיק – כלבים כאלה עלולים לסבול מבעיות בעצמות, בקרומי המוח ובמערכות פנימיות רגישות במיוחד. לפני כמה שנים אילפתי פומרניין במשקל קילוגרם אחד בדיוק שנכנס להיפוגליקמיה בכל פעם שהתאמנו על פקודת "שב" יותר מחמש דקות ברצף. רגישות מטורפת – וזה תוצאה של רביית-יתר בלתי מבוקרת.
למרות כל זאת, יש פומרניינים קטנים שמתפקדים נהדר – במיוחד כשמדובר בגורים שנולדו קטנים להורים בריאים וטיפוליים. מוקה למשל הייתה הקטנה ביותר בשגר של חמישה גורים – אבל ללא מוטציות וללא רקע של קרבה גנטית בין ההורים. ההבדל הוא דרמטי.
אם אתם שוקלים לרכוש פומרניין וספציפית מחפשים "קטן במיוחד", וודאו שהמגדל מראה לכם את שני ההורים, בדיקות רפואיות עדכניות ואישורים גנטיים (למשל ל-patella ולמחלות לב). אל תתפתו למחיר גבוה על חשבון הבריאות.
הגזע בשיא תהילתו: מה הופך את הפומרניין לכלב כל כך אהוב?
מעבר למימדים הזעירים, הפומרניין הוא פשוט שחקן נשמה. מדובר באחד הגזעים הכי חיים, הכי מביעים והכי אינטליגנטיים שתפגשו. בעבודה עם עשרות כלבים לאורך השנים, תמיד ניתן להרגיש שפומרניין הוא כלב שנמצא "על הבמה" – הוא ישר מזהה מתי מתבוננים בו, נעמד בגאווה, ומפגין תאטרליות מעוררת חיוך.
ההיסטוריה של הגזע מרתקת: מקורו באזורים הארקטיים של גרמניה ופולין, שם היו אבותיו כלבים גדולים בהרבה – בדומה לספיץ גרמני. המלכה ויקטוריה באנגליה היא האחראית להפיכת הגזע למה שהוא כיום – לאחר שהתאהבה בכלבים קטני מידה והחלה לגדל רק את הזעירים שבהם. השפעתה הורגשה עד כדי כך, שב-50 השנים שחלפו אחריה, משקל הפומרניין הממוצע ירד ביותר מ-50%.
אם תנסו לאלף פומרניין – כמו שעשיתי עם גזע זה לאורך עשרות מפגשים – תגלו שהוא אינטיליגנטי מאוד, אך לא קל לאילוף בהכרח. הוא בעל אגו לא קטן, עם גישה של "אני יודע מה טוב לי" – ולעיתים קרובות בוחר מתי לציית ומתי לא… בדיוק כמו בן-עשרה פרוותי.
סיכונים בגידול פומרניין זעיר וטיפים לבחירה אחראית
פומרניין קטן מדי מתמודד עם רגישות בכל תחום – תזונה, פעילות גופנית, הרדמות, טיפול בשיניים, ועוד. לא מעט כלבים שהכרתי פיתחו שבר בגפיים רק משבריר של תנועה לא נכונה. אפילו קפיצה נמוכה מהספה עלולה להפוך לסכנת חיים אצל פומרניין פחות מ-1.5 ק"ג.
בנוסף, מדובר בגזע עם נטייה לקריסת קנה הנשימה – תסמין שמופיע לעיתים בגיל צעיר דווקא אצל הכלבים הקטנים ביותר. צפצופים בזמן הליכה, שיעולים יבשים באכילה, כל אלו הם חוויות שאני מזהה יותר כאשר פומרנייניים זעירים מגיעים אליי לאילוף.
האחריות שלנו כבעלי כלבים, מגדלים ואוהבי חיים היא לשים את בריאות הכלב לפני ה"מיני" וה"חמידי". לבחור שיקול דעת במקום טרנד. זכור – עיניים גדולות, פרווה מנופחת וראש בובת-צעצוע יהיו הרבה פחות מרשימים כשאתם רצים לווטרינר כל חודש.
- בחרו מגדל מוסמך שמחזיק בהיסטוריית רבייה אמינה ובודק לעומק את ההורים – כולל מעקב וטרינרי ונתוני משקל תקניים.
- ודאו שהתזונה מאוזנת לכל גור ובעיקר לפומרניינים קטנים – תוספות קלוריות מדי 4 שעות, בפרט בשבועות הראשונים, הן קריטיות להישרדות.
- הימנעו מלשים קולר על צוואר הכלב – השתמשו ברתמת חזה בלבד כדי למנוע קריסת קנה נשימה, שהיא אחת הבעיות הנפוצות בגזע.
- אך גם אל תתייחסו אליהם כאל בובות – הם כלבים לכל דבר. הם זקוקים להליכות, סביבה דינאמית, גבולות וסוציאליזציה נכונה מגיל צעיר.
- במקום לחפש "הקטן ביותר", בקשו גור עם אישיות שמתאימה לאורח חייכם – אנרגטי, יציב, פתוח לסביבה ונטול פחדים פתולוגיים.
