הטוי הרוסי הוא אחד הגזעים הנדירים והמרתקים בעולם הכלבים, בעל עבר סובייטי עשיר, מראה עדין ומזג תוסס ונאמן. למרות גודלו הזעיר, מדובר בכלב עם אופי ענק, שהיה סוד כמוס ברוסיה עד שהתפשט למערב — וכיום גם בישראל.
פעם, כשחיית מחמד הייתה זכות שמורה לאליטה בלבד, הטוי הרוסי היה סמל סטטוס בארמון הצארים. הגזע כמעט נעלם בתקופות הקומוניזם, אך נולד מחדש מאפס, כאשר מגדלים רוסים ייעדו כלבים קטנים במיוחד לגידול תוך הקפדה על מבנה גוף ייחודי. הכלב הזה לא רק שרד — אלא הפך לכוכב. אני זוכר את המפגש הראשון שלי עם טוי רוסי בתערוכת כלבים במוסקבה: כלב במשקל 2 ק"ג הפגין ביטחון עצמי שלא היה מבייש דני ענק. הוא ניצב בגאווה, כאילו מודע לעובדה שהוא ספינת הדגל של גזע שנבנה מהפירורים שנותרו.
כשהגרסה ארוכת השיער של הגזע הוצגה לראשונה לציבור בשנות ה-60, היא נתקלה בביקורת רבה — חלק מהשמרנים טענו שמדובר ב"שלעת ראווה לא סובייטית". אבל היום, גם בישראל, גזע זה תופס מקום של כבוד בתערוכות כלבים ובבתים חובבי כלבים קטנים. כלפי חוץ, הם אולי שבריריים, אך האופי מפתיע: כלב שמירה קטן, רגיש מאוד לבעליו, אך לא נבחן בלתי פוסק מהסוג המעיק.
המסע של הטוי הרוסי מרוסיה לישראל מדגים כיצד התרבות, הכלכלה והאידיאולוגיה משפיעות על עולם הכלבנות. כל כלב טוי רוסי בארץ נושא שובל היסטורי של מאבק, הישרדות — וטיפוח עיקש של גזע שלם מתוך אהבה אמיתית לכלבים.
מהו הטוי הרוסי וכיצד נולד הגזע ברוסיה הסובייטית
במקור, הטוי הרוסי אינו גזע אחד — אלא תוצאה של מאמצים מודעים ברוסיה של שנות ה-50 לשחזר את מה שנחשב לגלגול של כלבים קטנים מאירופה שלפני המהפכה. הגזע קיבל הכרה רשמית רק במהלך שנות ה-2000, אבל בפועל, הוא התהווה במחתרת הגנטית כשגזע שכולו תוצר של בידוד תרבותי.
בתקופה בה ברית המועצות הייתה סגורה למערב, הכלבנות נעשתה באופן מאוד מקומי. ללא גישה חופשית לגזעים זרים, המגדלים הרוסים בחרו כלבים קטנים במיוחד שהופיעו בזיווגים מעורבים בערים כמו סנקט פטרבורג, והחלו לפתח מהם טיפוס שיהפוך לימים לגזע עצמאי. כך התגבש הטוי — כלב זעיר (בין 1.5 ל-3 ק"ג), רגליים דקות וארוכות, וראש עדין עם עיניים עגולות גדולות מדי לממדי הגוף.
שני סוגי פרווה מוכרים היום בגזע: קצר שיער הארוך שהיה הנפוץ הראשון, וארוך שיער — עם אוזניים שנראות כמו נוצות רכות. במקרה זכור בתערוכה במולדובה, ניגש אליי שופט והתפעל מהמראה ה"בלתי סובייטי" של הזכרים הארוכי השיער. כלב זה נראה יותר כלב טוי אמריקאי, אבל היה ברור מהמבנה שזה רוסי אמיתי.
הטוי הרוסי משלב במזגו תעוזה כמעט טריירית עם גמישות פסיכולוגית מצוינת לחיים אורבניים. כלומר, לא רק יפה אלא גם מעשי. ובזכות הגודל המינימלי — מתמודד מדהים עם חיים בדירות קטנות כמו שאנחנו רגילים לראות כאן בערים בישראל.
המסע הבינלאומי: מהכיכר האדומה לתל אביב
ברוסיה של אחרי שנות ה-90, עם פתיחת הגבולות, התחילו לייצא הטויים הקטנים לאירופה. תחילה לגרמניה ופולין, אחר כך גם מצרפת ואיטליה. המראה המיוחד והניידות של הכלבים עשו אותם מבוקשים בידי משפחות והרבה מגדלי צ'יוואווה שאהבו לנסות "משהו אחר".
בישראל, הכלב הגיע רק בתחילת שנות ה-2000. הקושי העיקרי היה המחסור בכלבים רשומים, ומגדלים ראשונים, לרוב עולים מרוסיה, החלו להביא גורים מארץ הולדתם. אני זוכר גורת טוי רוסי אחת, מתולתלת עדינה בשם לנה, שאומצה לידי משפחה מיפו. היא הייתה הקסם בהתגלמותו — חכמה, שקטה, ובעלת יכולת תקשורת כמעט אנושית עם הילדים, כולל משחקי מחבואים בלתי נשכחים בתוך מגירות…
הקהילה הישראלית שהתאהבה בגזע לא זנחה גם את הפן הווטרינרי. עם עלייה בביקוש, באו גם וטרינרים שהתמחו בבעיות הקשורות לכלבים קטנים במיוחד: בעיות בשיניים, קריסת קנה נשימה ורגישות לחיסונים. ועדיין, בהשוואה לפרנקים וצ'יוואוות, הטוי הרבה יותר עמיד.
אופי והתנהגות: שילוב מפתיע של לואי ה-14 עם רחוב הרצל
אף על פי שמדובר בכלב קטן, הטוי הרוסי רחוק מלהיות מפונק. מדובר בכלב עירני מאוד, סקרן, גמיש בלמידה, ועם נטייה ל"בונדינג חזק" עם אדם אחד בבית. נאמנות מוגברת זו מחייבת התחלה נכונה — חשיפה מגיל צעיר לאנשים, לרעשים ולסביבות משתנות.
מבחינתי כמאלף, זה כלב שקל לתת לו גבולות ועדיין לשמור על שמחת חיים. כלב בשם ג'וני, טוי רוסי בן שנה מהרצליה, הגיע אליי עם חרדת נטישה קלה. תוך שבועיים של תרגיל "כניסה עצמאית לכלוב", מצבי חפיפה עם מוזיקה נעימה ותגמולים חכמים, ג'וני התחיל לישון לבד ולשמור על שקט מדהים – ראוי לציון לכלב שמשקלו רק 2.3 ק"ג.
הם אוהבים להידחק לחיקך בתוך שמיכת פוך, לשבת כמו ניצבים בסרטים של ווס אנדרסון אבל מוכנים ברגע לקפוץ ולהשתולל כמו כלב אמיתי. שפת הגוף שלהם קצת שונה — פחות "זנב מתנדנד" ויותר הנפת אוזניים, מבטים ועוויות פנים משעשעות.
- הטוי הרוסי מתאים במיוחד לדירות קטנות ולחיים אורבניים – אך זקוק להמון גירוי מנטלי. שלבו משחקים מבוססי הרחה או טריקים חכמים. לא להשתעמם!
- הטוי הרוסי אינו היפואלרגני, אך נשירתו מינימלית. סוג הפרווה הארוך מחייב הברשה פעמיים בשבוע, אבל אין צורך בתספורת מקצועית כלל.
- יש להיזהר עם תנודות טמפרטורה – היות וכלב זעיר רגיש מאוד לקור. קניתם סוודר ורוד עם פפיון? תנו לו לחמם ולא רק להצטלם.
- למרות גודלו הוא יכול להפתיע עם מיומנויות שמירה: התריע ראשון בביתי עוד לפני הדלמטי שגר איתו. קהל זר? הוא יבחן אותך בעיון לפני שיסכים ללקק.
טריוויה מפתיעה על הטוי הרוסי
האם ידעתם שבמהלך שנות ה-70 ברוסיה, הטוי הרוסי נחשב ל"גידול אנטי-סובייטי"? קיום של כלב מזערי היתפס כסמל "בורגני מחוטב" ונוגד את רוח העם. אך בזכות מכוני טיפוח לכלבים שפעלו במסגרת ביתי, הצליחו משפחות לשמר את קווי הדם בדרכים לא רשמיות.
ב-2006, הטוי הרוסי התקבל סופית לארגון הגזעים הבינלאומי (FCI), אך עדיין נחשב לגזע נדיר יחסית. בשנת 2022 דווח שבישראל יש כ-180 כלבים מגזע זה עם תעודות — פי 10 פחות מבולדוגים צרפתיים.
וכאן אולי הקסם שלו: טוי רוסי לא "נכפה" על הקהל. הוא מתבלט כשמזהים את היחס בין גודל לאישיות, רכות לשובבות, והיסטוריה יוצאת דופן ליכולת מודרנית.
