הרוסי טוי טרייר, שנקרא לעתים גם "טוי רוסי", הוא למעשה אותו הגזע – אבל השם שונה לפי שפה והקשר. אין שני גזעים נפרדים בשם "טוי רוסי" ו"טוי טרייר רוסי", אלא גזע אחד קטנטן עם שתי וריאציות של סוגי פרווה: קצרה וארוכה. כבעל גזע כזה בעצמי, אני יכול להעיד שהבלבול השם קורה לא מעט גם בין וטרינרים ומגדלים מנוסים.
כולנו מכירים את הרצון לדייק כשאנחנו בוחרים בן משפחה על ארבע – ובמקרה של הטוי טרייר הרוסי, השם בהחלט מבלבל. מדובר בגזע קטן, תוסס ומלא חן שבמקור פותח ברוסיה לצורכי לוויה ולשמירה על מזיקים כמו עכברים. עם השנים, התפצל הגזע לשתי ואריאציות מובהקות מבחינת מראה – מה שהוביל גם להבדלים בשם.
רבים נוטים לכנות את וריאציית השיער הקצר "טוי רוסי", ואת וריאציית השיער הארוך בשם המלא "Russian Toy Terrier". בפועל: אלו שני ייצוגים של אותו הגזע בדיוק, עם אותו סטנדרט גזע לפי ה-FCI.
לי הייתה כלבה בשם לולה – טוי טריירית רוסיה משיער קצר – שהייתה מביסה את רוב הכלבים בפארק בריצות ובקפיצות. לפעמים היו שואלים אם היא "צ'יוואווה עם אנרגיה רוסית", אך היא הייתה מגלגלת עיניים (בערך) על העלבון. הקלות שבה היא הסתדרה עם ילדים, חתולים ואפילו קוקר ספניילים הייתה מדהימה. זה חלק מהקסם של הגזע הזה – קטן בגודל, ענק באופי.
מעניין לציין שההכרה הרשמית בגזע נעשתה רק לאחר נפילת מסך הברזל, מה שתרם לבלבול במונחים. בנוסף, בארצות שונות כמו בריטניה וארה"ב, שמו של הגזע מופיע פעם כ-Russian Toy Dog, פעם כ-Russian Toy Terrier ולעיתים רק כ-Toy Russian. אם אתם מתעניינים באימוץ או קנייה של כלב כזה – חשוב לבדוק שמדובר בגזע הרשמי ושלא "מערבבים" עם צ'יוואווה או פין מיניאטורי, בגזעים דומים חיצונית אך שונים לחלוטין בהתנהגות ובבריאות.
הבדלים בין טוי רוסי ארוך שיער לטוי רוסי קצר שיער
במבט ראשון, יכולים לחשוב שאתם מביטים בשני גזעים שונים – במיוחד כשמדובר בטוי רוסי עם אוזניים פרוותיות וארוכות שמזכירות כנפי פרפר. אבל האמת הפשוטה היא שמדובר באותו הכלב, רק עם סוג פרווה שונה. לשניהם זריזות נמרצת, אופי חם, קלות באילוף – ושובבות טהורה.
הווריאציה הקצרה נפוצה יותר – היא קלה לתחזוקה ומתאימה לאנשים שבעיקר מחפשים כלב דירה קטן בלי התעסקות רבה בטיפוח. לעומת זאת, הפרווה הארוכה עם הציציות מעל האוזניים, כפות הרגליים והזנב – מוסיפה מראה אלגנטי, כזה שמושך תשומת לב ברחוב ובתמונות.
אני זוכר לקוחה שהגיעה עם שני טוי רוסיים – האחד עם שיער קצר בשם בוריס, והשני עם פרווה ארוכה בשם ויקטור. השניים היו אחים לאותה שגרה! היא נדהמה כשאמרתי שזה לא שני גזעים – אלא שני צדדים של אותו היופי. עצמם התנהגו באופן דומה, שיחקו ברמות אנרגיה דומות, והיו צמודים אליה כמו צל.
במבחני אישיות שאני עורך לפעמים למטרות אילוף, אין הבדל בהתנהגות בין השניים. שני הסוגים עונים באותה רמת אינטואיציה לפקודות, יש להם צורך דומה בגירוי מנטלי ופיזי, והם מפתחים קשר עמוק עם המשפחה שלהם.
האם טוי רוסי טוב לילדים, והאם הם נשירים?
אחת השאלות שאני נשאל הכי הרבה כשמדובר בגזעים קטנים היא: "האם הוא מתאים לילדים?" – והתשובה לגבי טוי רוסי היא כן, בהחלט, אבל עם השגחה. מדובר בכלב קטן ורגיש מאוד, עם עצמות עדינות וחשש טבעי מקפיצות או תרגילים פיזיים גסים. עם זאת, באופי – הוא נאמן, בוטח, ואוהב מאוד אינטראקציה אנושית עדינה.
כמובן, הכל תלוי בגיל הילד וביכולת שלו להבין עדינות. לכלב יש גבולות ברורים – וכשהוא סופג יותר מדי דחיפות או מגע גס, הוא יכול להסתגר או אפילו לנסות להתרחק. לכן, תמיד המלצתי להכיר בילדים את מושג ה"כבוד לגודל" כשמתמודדים עם גזעים קטנטנים כמו זה.
מבחינת נשירה – וריאציית שיער קצר כמעט ולא משירה, וקל להברשה. הארוך שיער – משיר יותר, אבל עם הברשה פעמיים בשבוע וביקור חודשי בטיפוח, אין בעיה לשמור על מראה מטופח ואסתטי. חשוב להגיד: זה גזע שאין לו את "הריח הכלבי" החזק האופייני לתריסרי גזעים אחרים. יתרון משמעותי כשמדובר בדירת מגורים קטנה.
- טוי רוסי מתאים לדירות קטנות – בזכות משקל ממוצע של 2 ק"ג וגובה של כ-24 ס"מ בלבד, אפשר לקחת אותו כמעט לכל מקום כולל תיק נשיאה ברכבת או באוטובוס.
- אילוף לצרכים לרוב קל – אם יש שגרה ברורה והרבה תגמול חיובי. יש לזכור שיש להם שלפוחית קטנה מאוד, וצריך להוציא אותם בתכיפות רבה יותר מגזעים גדולים.
- לא מומלץ להוציא את הכלבים הקטנים האלה לבד בחצרות פתוחות – עקב נטייה להיפגע ממפגשים עם עופות טרף, חתולים תוקפניים או כלבים גדולים.
- למרות גודלם המזערי – יש להם צורך בפעילות! שחקו איתם חצאי שעה כל יום, במיוחד במשחקי ציד-כמו: חיפוש צעצוע, מרדף בד ופאזלים של אוכל.
השוואה היסטורית ומה הקשר לקומוניזם?
זה עשוי להפתיע, אבל גזע הטוי טרייר הרוסי כמעט ונכחד במהלך העידן הסובייטי. בעיקר בגלל מדיניות האנטי-בורגנית שהתנגדה לגזעי כלבים "אליטיסטיים" ממערב אירופה. הטוי נחשב כלב ראוותני מדי באותם ימים, עד שכמעט ונמחק מהתודעה הציבורית.
המגדלים הסובייטיים שהצליחו בכל זאת לשמר את הגזע עשו זאת בעיקר מתוך תשוקה בלי הרבה משאבים. רבים מהם טיפחו את הגזע בדירות קומונליות צפופות, ורק בשנות ה-90 התחיל הייצוא של כלבים אלו למערב. הווריאציה ארוכת השיער פותחה באותה תקופה ואף זכתה לאישור FCI רק בשנת 2006 – כמעט מאה שנים אחרי הגזעים האופנתיים של מערב אירופה.
העובדה הזאת לבדה מספרת סיפור כלב אמיץ ומתוק שמצליח לשרוד עידן שלם של דיכוי ולחזור לקדמת הבמה. היום, הגזע אהוב מאוד בהונגריה, צ'כיה, גרמניה – ואפילו בישראל יש מועדון גידול רשמי.
לסיכום: האם יש הבדל בין טוי רוסי לטוי טרייר רוסי?
לא. מדובר באותו גזע, באותם סטנדרטים גנטיים והתנהגותיים, עם שתי צורות שיער שונות ובלבול טרמינולוגי טבעי. אם אתם מחפשים כלב לוויה קטן, אינטיליגנטי, עם קסם אישי אינסופי – הטוי הרוסי, על כל שמותיו, הוא מועמד מצוין.
בתור מאמן ומגדל, אני יכול להגיד שאין הרבה גזעים שמפתחים קשר רגשי כזה מהיר ואינטנסיבי כלפי האנשים שלהם. רק אל תשכחו – הם אולי קטנים, אבל הלב שלהם עצום.
