הוואנז וילדים – זהו שילוב שמספר לא קטן של משפחות שואלות עליו, והתשובה? בהחלט – אבל עם כמה הסתייגויות חשובות. מדובר בגזע חכם, מלא אנרגיה ואוהב אנשים, אך הוא גם זקוק לגבולות ברורים וסביבה משפחתית רגועה וצפויה יחסית.
ההוואנז הוא כלב קטן ממדים, לרוב במשקל של 5-7 ק"ג, שידוע כגזע הלאומי של קובה. בגנים שלו יש חיבה טבעית לילדים, והתגובות שלו לרוב יהיו סבלניות, מלאות סקרנות ולעיתים משעשעות עד דמעות. אבל כמו בכל מערכת יחסים – הכימיה תלויה לא רק בגזע, אלא גם בגיל הילד, הסביבה הנפרדת, והאופן שבו מחשפים לכלב.
מהניסיון שלי בגידול הוואנזים בבתים עם ילדים, ראיתי שהשילוב הזה יכול להפוך לחברות עמוקה וקסומה. כלבת הוואנז שאני מגדל, לונה, צורפה למשפחה עם שלושה ילדים בגילאי 3 ועד 9. תוך שלושה שבועות – היא כבר ידעה לבד לבחור עם מי לשחק, עם מי להירגע, ואיך להימנע מהתינוק הזוחל בלי להילחץ או להגיב בתוקפנות.
אבל כמו בכל קשר בין ילדים וחיות, האחריות היא עלינו – המבוגרים. המפתח הוא בחשיפה הדרגתית, חינוך נכון לילד ולכלב, והבנה של שפת גוף כלבית. ההוואנז ייתן 100% אם יקבל את אותו הדבר בתמורה – אהבה, עקביות, ותשומת לב.
אופי של הוואנז – ולמה הוא מתאים לבית עם ילדים?
הוואנזים הם כלבים אינטליגנטיים, קלים לאילוף ונוטים לפתח קשרים עמוקים עם בני המשפחה. הם מאוד תקשורתיים, אוהבים תשומת לב, ולעיתים נדמה שהם "מדברים" איתך עם העיניים. ילדים, במיוחד כאלה שמבינים כלבים, קוראים את זה ומגיבים בהתלהבות. זה יוצר מעגל חיובי.
המבנה הפיזי הרך והזעיר של ההוואנז יכול להטעות – הם דווקא די עמידים ומסתגלים לגירויים משפחתיים כמו רעש, משחקים רועשים ושגרה משתנה של ילדים בבית. הם פחות נובחים בהשוואה לגזעים קטנים אחרים, מה שמקטין עומסים בסביבה.
אחד היתרונות הגדולים: הוואנז כמעט ולא מנשיר. זה מצוין למשפחות שרגישות לאלרגיות, או שמעוניינות לשמור על מרחב ביתי נקי מפרווה. מנגד – צריך להשקיע בטיפוח ואחזקה שבועית של הפרווה, בעיקר באזור הפנים והאזניים.
כלבי הוואנז משגשגים באינטראקציה יומיומית, והם יכולים להפוך לצל של הילד – מצטרפים למשחקי דמיון, שוכבים איתו לקרוא ספר, או פשוט משגיחים מהצד. בגילאי 5 ומעלה, עם פיקוח, זו יכולה להיות חברות אמיצה במיוחד.
אתגרים שחשוב להכיר לפני שמכניסים הוואנז לבית עם ילדים
למרות החמידות האינסופית, ההוואנז אינו צעצוע. הם יכולים להיות רגישים לגירויים מוגזמים, ולמרות נדירות מקרי תוקפנות – חשוב לאמן ילדים להתייחס אליהם בכבוד. לא לבלבל את הסבלנות עם יכולת ספיגה בלתי מוגבלת.
במקרה אחד שזכור לי היטב, פעוטה בת שנתיים שפלטה צעצוע פלסטיק לכיוון ההוואנז בבית – הכלב לא נשך ולא תקף, אבל נרתע, ברח מתחת לספה וסירב לצאת במשך שעתיים. זה לימד את ההורים שיעור חשוב: פיקוח הדוק הוא לא המלצה – הוא הכרח.
עניין נוסף הוא הבילוי – ההוואנז זקוק לפעילות מנטלית ופיזית. ילדים שיכולים לשתף פעולה עם צעצועים אינטראקטיביים, משחקי ריחות או אפילו טיולים קצרים, יכולים להנות מהצורך הזה יחד עם הכלב. אחרת – יש סיכוי שהכלב יביע את תסכולו בנביחות או לעיסת רהיטים.
ראוי לציין גם את קנאת ההיקשרות – כלב שלא קיבל תשומת לב מספקת, במיוחד בגזע כל כך חברתי כמו ההוואנז, עלול לפתח חרדת נטישה. זה חשוב למשפחות שבהן ההורים עסוקים ורק הילד בבית – זה דורש איזון.
טיפים מעשיים לשילוב בין הוואנז לילדים בבית
- הקפידו על חשיפה הדרגתית: הכניסו את הכלב עם צעצועים שקטים, מעט זמן משחק בפיקוח מלא ובלי לחץ תחילי מצד הילד. תנו לכלב לבחור מתי לגשת ולהפגין עניין.
- חנכו את הילד לשפת גוף כלבית: לימדו ביחד מה אומר זנב מונמך, עיניים מצומצמות, שפתיים מתוחות. זה משפר את ההבנה ויוצר ביטחון הדדי.
- שלבו את הילד בטקסי טיפול: הברשה עדינה יחד, מילוי קערת מים, או טיול קצר לשבת בבוקר – כל אלו מעמיקים את הקשר בין הכלב לילד ומחזקים אחריות.
- השתמשו בטכניקות אילוף חיוביות בלבד: הכלב והילד לומדים משוב בהתנהגות, לא מעונש. חיזוקים חיוביים (ממתק, ליטוף, מילה חמה) יוצרים הרגלים טובים מהר יותר.
- הקדישו לכלב "שעת שקט" בכל יום: אזור רוגע בלי רעש, בלי נגיעות, עם מיטה משלו – הכלב צריך גם זמן לעצמו, במיוחד בסביבה משפחתית סוערת.
עובדות מפתיעות על ההוואנז שכדאי לכל הורה לדעת
האם ידעתם שההוואנז היה פעם כלב מועדונים וקונצ'רטים באירופה של המאה ה-18? בזכות אישיותו הנעימה, הוא עבר מבתים אציליים באיטליה אל האריסטוקרטים של ספרד – ומשם לקובה, שם נחשב היום לכלב הלאומי. מהפך מטורף!
כ-74% מהמשפחות בארה"ב שגידלו הוואנז דיווחו על "קשר רגשי יוצא דופן" בין הכלב לילדים, לפי סקר של משרד AKC מ-2022. מספר גבוה ביחס לרוב הגזעים הקטנים.
בהוואנזים יש דפוס שונה בנביחות – הם נבחנים כאחד מהגזעים "הגמישים ורגישים ביותר לגירויי הסביבה", מה שהופך אותם לשומרי סביבה מצוינים, אך גם לעיתים לדרוכים מדי, במיוחד בסביבות רועשות מאוד.
ולבסוף – ההוואנז לומד טריקים במהירות יוצאת דופן. בעבר אימנתי זוג תאומים בני 8 ללמד את כלבתם, בלה, לזהות צבעים (כן – להבחין בין צהוב לאדום!) בעזרת דיסקים צבעוניים. תהליך קצר של 10 ימים הספיק – והילדים הרגישו שהם המציאו קסם!
סיכום – למי מתאים כלב הוואנז כשיש ילדים בבית?
- למשפחות עם ילדים בגילאי 5 ומעלה שמסוגלים להבין ולהפגין אחריות בסיסית כלפי חיית מחמד
- לסביבה משפחתית חמה, רגועה וברורה – שבה הכלב לא יוצף באופן יומיומי והגבולות מובחנים
- לבתים שמוכנים להשקיע באילוף בסיסי, טיפוח שוטף והרבה זמן איכות עם הכלב
- למשפחות שמחפשות כלב קטן, לא תוקפני ואינטראקטיבי שאפשר לצרף לשגרת היום-יום המשפחתית
- לאנשים שמעריכים קשר רגשי עמוק עם הכלב ורואים בו חלק מהמשפחה, לא קישוט או שעשוע לילד
